ת"א 6569-01-09 ברדוגו ואח' נ' מדינת ישראל

רקע ומסגרת הדיון

1. ביום 11.11.2012 קבעתי בהחלטת ביניים כי הנתבעת אחראית לנזקי התובעים, ככל שאלו יוכחו בהמשך, בגין טיפול רשלני בפנייתם להסב את מטרת החכירה של נכס מקרקעין ממסחרי למגורים. להלן אפרט שוב את העובדות ביתר פירוט.

    

   1. בשנת 1950 נחתם בין אדם בשם אלוש ומינהל מקרקעי ישראל (להלן: "הנתבע" או "המינהל") הסכם חכירה לנגריה (נספח א' לתצהיר המינהל) בכל הקשור לחלקה 92 בגוש 10206 (להלן: "החלקה ו/או "המקרקעין"). תוכנית המתאר שהייתה בתוקף לגבי אותה חלקה עד שנת 1975, הייתה תוכנית מפורטת ג/39, שאפשרה שימוש מעורב למגורים, מסחר, תעשייה ומבני ציבור (ראה סעיף 6.1 לתצהיר התובע ונספח 8 לתצהירו). בשנת 1975 נכנסה לתוקף תוכנית מתאר ש/23/א (להלן: "התב"ע") אשר שינתה את ייעוד החלקה למגורים א' והחל מאותה שנה חל איסור לנהל נגריה בחלקה מאחר והדבר היה מנוגד לתב"ע. (ראה סעיף 6.1 לתצהיר התובע ועמ' 2 לנספח 13 לתצהיר התובע).

       

   2. בשנת 1972 החל התובע לעבוד כנגר שכיר בנגריה (עמ' 14 ש' 20 לעדות התובע). ביום 30/1/78 רכש התובע את הנגריה מאלוש (נספח ב' לתצהיר המינהל, הסכם המכר). כתוצאה מן הדיווח על ההסכם, בין התובע לבין אלוש, התבצעה במינהל בדיקה מפורטת לגבי החלקה אשר במסגרתה ערך פקח ביום 26/2/78 דו"ח ביקור לפיו בחלקה שני מבנים צמודים המשמשים אך ורק לנגריה (עמ' 2 לנספח 6 לתצהיר התובע).

       

   3. לאחר שהמינהל ביצע את כל הבדיקות הנחוצות חתם בשנת 1980 על הסכם חכירה חדש עם התובעים, כאשר השימוש המותר, בהתאם להסכם החכירה, הוא לנגריה (נספח ג' לתצהיר המינהל).

       

   4. בין השנים 1980 עד 1983 עבד התובע בנגריה. בשנת 1983 השכיר התובע את הנגריה לאחר, מאחר והתקבל לעבודה בועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון (עמ' 14 ש' 13).