עזב את הדירה עקב אלימות - פרודתו צריכה לשלם לו שכירות?

צו הגנה אסר על האיש להיכנס הביתה למשך חצי שנה, אך הוא בחר בתום התקופה לשכור לעצמו דירה ולא לחזור לשם. השופט: "ויתר במשתמע על דמי השימוש"

אישה שבן-זוגה עזב את הבית עקב אלימות לא תצטרך לשלם לו שכירות - כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת. מסקנת השופט מחמוד שדאפנה הייתה שבחירת האיש לא לשוב הביתה בתום תקופת המניעה חרף יכולתו העקרונית לעשות זאת, אלא לשכור לו דירה במקום אחר, מעידה על ויתורו בהתנהגות על דמי השימוש.

מדובר בדירת "עמידר" בה התגוררה הנתבעת מאז 2004, בהיותה אם חד-הורית ל-3. לאחר כעשור הכירה את התובע, והשניים גרו יחד בדירה וניהלו חיי משפחה כידועים בציבור, תוך הבאת 2 ילדים משותפים. בשלב זה נרשם הנכס על-שם שניהם.

אלא שבחלוף כ-5 שנות זוגיות קרתה תפנית מטלטלת ביחסי הצדדים: באפריל 2020 הוצא כנגד האיש צו הגנה עקב אלימות מצדו. בהמשך אומנם בוטל הצו בהסכמה, אלא שמנגד התחייב התובע שלא להיכנס לדירה למשך חצי שנה ("תקופת המניעה"). בהמשך הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע בפלילים.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט כ-4 שנים מתום תקופת המניעה עתר התובע לחייב את פרודתו בשכירות החל ממועד צאתו מהדירה, בסך כולל של כ-160 אלף שקל. לגרסתו המניעה לחזרתו נגרמה עקב הרחקתו לה דאגה הנתבעת, ומכאן שאין לומר כי ויתר על דמי השימוש.

לעומתו טענה האישה שדווקא אילוצו של בן-זוגה לשעבר לצאת מהדירה עקב יחסו האלים הוא הוא הסיבה לפטור אותה מדמי שימוש. אגב כך סיפרה שהיא וילדיה עברו "מסכת בלהות וייסורים שאין כמותה" הכוללת התעללות נפשית ופיזית, וכי הייתה נתונה להתקפות זעם ואלימות מצד הנתבע - אשר בגינם, כאמור, הורחק מהבית.

שיהוי ניכר

השופט שדאפנה דחה את טענת התובע לפיה "נאלץ" לצאת מדירת המגורים, באופן המחייב את פרודתו לשלם לו דמי שימוש עבור תקופת היעדרותו. הוא הדגיש שההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בתיק צו ההגנה היו מרצונו הטוב והחופשי. "מאחר והתובע בעצמו הסכים לא להיכנס לדירת המגורים", חידד, "אזי הוא לא יכול לטעון כי נאלץ לצאת" ממנה.

הדברים אמורים ביתר שאת, כך לדברי השופט, שעה שהאיש הודה בכל עובדות כתב האישום שהוגש נגדו והורשע בפלילים בגין אלימות כלפי זוגתו לשעבר. "התנהלות והתנהגות זו של התובע מעידה על חוסר תום-לב", כתב.

בתוך כך הבהיר השופט שהתובע אף אינו זכאי לשכירות עבור התקופה שלאחר חצי שנת ההרחקה. הוא הדגיש שהאיש לא עשה מאומה מאז תמה תקופת המניעה ועד להגשת תביעתו הנוכחית - בחלוף יותר מ-4 שנים מאז הורחק. הוא קבע שהתנהגותו זו מעידה על ויתור מצדו הן על מגוריו בדירה והן על קבלת דמי השימוש.

לקראת סיום ציין השופט, על רקע האמור, טעם נוסף לדחיית התביעה, והוא הגשתה בשיהוי ניכר וללא כל הסבר המניח את הדעת. הובהר שהאיש לא עתר לדמי שימוש לא בסמוך לעזיבתו ואף לא בזמן שהגיש תביעה לפירוק שיתוף בינואר 2021 - אלא כאמור רק ביוני 2024, יותר מ-4 שנים מאז ההרחקה.

לפיכך השופט הורה על דחיית התביעה ועל חיוב התובע לשלם לפרודתו 8,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד שמעון צור
• ב"כ הנתבעת: עו"ד סוריקה בנצ'וק

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.