פסק דינו המרשים של בית המשפט העליון מן השנה שעברה ממשיך להביא לשינוי ב"שטח". ביטוי לכך ניתן למצוא בסכסוך מזונות שהוכרע לאחרונה.
השופטת חגית מטלין מבית המשפט למשפחה בראשל"צ החליטה לאחרונה להפחית בכ-2,000 שקל לחודש את סכומי המזונות והמדור של אב לבת ושני בנים – כולם מעל גיל 6. הסיבה המרכזית היתה שינוי הגישה הכללית כלפי מזונות ילדים שהתבטא בפסיקתו של ביהמ"ש העליון מחודש יולי 2017.
במקרה הנוכחי דובר על זוג גרוש שנישא ב-2001 והביא לעולם שלושה ילדים, כיום בני 15, 11, ו-7. בית הדין הרבני פסק כי הילדים יהיו במשמורת משותפת של הוריהם, וקבע הסדרי שהות במסגרתם יהיו עם הילדים 12 ימים בחודש עם אביהם, ו-16 ימים עם אמם.
את התביעה למזונות הגישה האם בבית המשפט בסוף 2015. בספטמבר 2016 האב חויב במזונות זמניים של 3,900 שקל, בנוסף לדמי מגורים בשיעור של 25% משכר דירה ומקסימום 1,125 שקל.
אלא שהחלטת המזונות הזמניים, כפי שהבהירה השופטת מטלין, ניתנה לפני פסק דינו המפורסם של בית המשפט העליון מיולי 2017, שקבע כי מזונות לילדים מעל גיל 6 ייקבעו על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות של שני ההורים, ובהתאם לחלוקת המשמורת בפועל. כל זאת, תוך התחשבות בעיקרון העל של "טובת הילד".
כמו כן, אם באותה תקופה הבן הקטן של הצדדים היה כבן 4 הרי שהיום הוא כבר עבר את גיל 6.
בסיכומים שהגישה האם לקראת ההכרעה הסופית היא ביקשה להותיר את סכומי המזונות הזמניים על כנם, ולהעלות את דמי המדור. בין היתר היא טענה שהיא משתכרת כ-2,600 שקל לחודש לעומת 13,600 שקל שמרוויח האב.
מנגד, האב טען שעליו לשלם הרבה פחות, וליתר דיוק כ-800 שקל לילד. חישוב זה נבע מההנחה שלו שלפיה היחס בין הכנסותיו לבין הכנסות האם הוא 60%-40% (10,500 שקל לו מול 7,000 שקל לה), ובקיזוז 43% בגין הזמן בו הילדים שוהים עמו.
מי שמשקר מפסיד
פסק דינה של השופטת מטלין הוקדש ברובו לניתוח המקרה בהתאם לקריטריונים לקביעת מזונות - צרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של ההורים, כולל שכר ומקורות הכנסה נוספים (כגון רכוש וזכויות שנצברו), וזמני השהייה עם הילדים.
בניגוד לטענת האם, השופטת העמידה את יכולת ההשתכרות שלה על 6,000 שקל לחודש, וזאת לאחר שציינה כי לא ברור מדוע היא עובדת רק יום בשבוע.
כמו כן, השופטת ציינה כי האם לא צירפה אסמכתאות למצבה הכלכלי, ואף העירה כי העובדה שמצאה לנכון לשכור בית שעלות השכירות שלו גבוהה בהרבה מהשכר שהיא לטענתה משתכרת, מעוררת ספקות לגבי גרסתה.
בהקשר זה השופטת הבהירה כי "בהליך מזונות על שני הצדדים לגלות גילוי מלא של מכלול הכנסותיהם, במצב של אי בהירות בנתונים המוצגים בפני בית המשפט, וכאשר הדברים נותרים על פניהם בלתי שלמים ובלתי אמינים- יוצא נפסד מי שלא אמר אמת וערער את האמון בגרסתו".
בסופו של דבר נקבע כי יחס ההכנסות עומד על 34% לאם ו-66% לאב. בהתחשב בכך ובהסדרי השהות עם הילדים, הוא חויב במזונות קבועים של 2,600 שקל כולל הוצאות מגורים (כ-867 שקל עבור כל ילד). כמו כן הוא יישא ב-66% מהוצאות החינוך והבריאות של ילדיו.
- ב"כ התובעת: עו"ד לאה שפיגל
- ב"כ הנתבע: יואל אסף, עורך דין דיני משפחה
עו"ד נאוה בן דוד (כהן)
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין