העובדת החליקה על שלולית מים ונפגעה. אף שהלימודים התקיימו מחוץ לבית החולים השופט קבע כי יש זיקה מובהקת בינם לבין העבודה
עובדת עיריית תל אביב שמועסקת ככוח עזר בבית החולים איכילוב ונפגעה במהלך השתלמות, הוכרה לאחרונה בבית הדין לעבודה בעיר כנפגעת עבודה. העובדת החליקה על שלולית בדרך חזרה לכיתה מההפסקה, וספגה חבלה רב מערכתית שכללה פגיעת ראש וחבלה לאורך עמוד השדרה. השופט תומר סילורה קבע שההשתלמות מהווה פעילות נלווית לעבודה ומשכך פגיעת העובדת במהלכה היא תאונת עבודה.
התובעת (48) החלה לעבוד באיכילוב בשלהי 2016. בשלב מסוים הופצה בקרב עובדי העירייה תכנית של לימודי מורשת תל אביב וההיסטוריה של המזרח התיכון, במסגרת לימודי השתלמות מטעם המעסיקה. בהינתן שהלימודים עתידים להשביח את מעמדה ושכרה בעירייה, הצטרפה העובדת להשתלמות.
אלא שמהמפגש השלישי שהתרחש בנובמבר 2019 יצאה העובדת חבולה. בדרכה חזרה לכיתה שבבניין המכללה היא החליקה באופן פתאומי ובעוצמה על שלולית מים שמקורה בפיצוץ ביוב מהשירותים. בעקבות ההחלקה ספגה העובדת פגיעה רב מערכתית ממשית ובכלל זה חבלת ראש, פגיעה לאורך עמוד השדרה עם הקרנה לגפיים, קרע בכתף שמאל ופגיעה בירכיים, בקרסוליים ובבית החזה.
באפריל 2020 דחה הביטוח הלאומי את תביעת העובדת לתשלום דמי פגיעה עקב התאונה בנימוק שההשתלמות אינה מהווה "פעילות נלווית" לעבודה. בעקבות זאת היא הגישה את התביעה לבית הדין כ-8 חודשים לאחר מכן.
לטענת העובדת הפגיעה אירעה במסגרת לימודי גמול השתלמות אותם יזם מקום העבודה, עבורם קיבלה שכר רגיל מבלי שנוכו לה ימי חופשה. העובדת הבהירה כי לא הייתה יוצאת להשתלמות לולא ידעה שהשתתפותה עתידה לשדרג את מעמדה ולשפר את שכרה בעירייה. מכאן, לטענת העובדת, שהפעילות נלווית לעבודה ויש להכיר בה כנפגעת עבודה.
לעומתה גרס הביטוח הלאומי שההשתלמות אינה קשורה לעבודה, בין היתר מאחר שאין קשר בין התכנים המועברים בה לבין עבודת התובעת ככוח עזר בבית החולים.
יזמה, עודדה, מימנה
ואולם, השופט סילורה קבע שממסכת העדויות עולה בבירור שההשתלמות היא בבחינת פעילות נלווית ובעלת זיקה מובהקת לעבודת התובעת.
כך, את ההשתלמות יזמה, תכננה וארגנה המעסיקה – עיריית תל אביב. בנוסף, המעסיקה היא שקבעה את תכני ונושאי הלימוד המוכרים והמזכים בגמול השתלמות. כמו כן, ימי הלימודים נערכו בשעות וימי העבודה ולא בסופי שבוע, ושולם לתובעת עבורם שכר רגיל מבלי שהם ייחשבו כימי חופשה.
השופט הוסיף שדמי ההשתלמות סובסדו בעיקר על ידי המעסיקה, וכי חלקה של התובעת במימון הפעילות היה מזערי ועמד על 330 שקל בלבד. יתרה מכך, התובעת יצאה להשתלמות כדי לשפר את מעמדה ושכרה בעירייה.
בתוך כך השופט דחה את טענת הביטוח הלאומי לפיה אין קשר בין נושאי ההשתלמות ועבודת התובעת. הוא הדגיש שעיריית תל אביב ומדינת ישראל הן שקבעו את תכני הלימוד והציבו בפני התובעת, כעובדת עירייה, מסגרת לימודים ספציפית – כך שברור כי מתקיימת זיקה בינה לבין העבודה.
השופט סיכם בנחרצות כי "פגיעתה של התובעת התרחשה כשהייתה במסגרת גמול השתלמות עקב ולצורך עבודתה, בכדי לבצע את השעות אותן היא נדרשת לעשות על מנת להתקדם בעבודתה ובשכרה. לפיכך, יש זיקה ברורה בין ההשתתפות בגמול ההשתלמות של התובעת לבין עבודתה ולפיכך יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה".
סוף דבר, התביעה התקבלה וביטוח לאומי חויב לשלם לעובדת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד איריס בן גד
- ב"כ הנתבע: עו"ד מריוס שאליק
לפסק הדין המלא בתיק ב"ל 35674-12-20
עו"ד יהונתן מרסיאנו
עוסק/ת ב-
ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין