עובדת סיעודית שהפכה לבת משפחה תוכל לבקש מעמד בישראל

במסגרת הקשר העמוק שהתפתח בין בני המשפחה לאזרחית נפאל היא קיבלה דירה במתנה ומימון שוטף לכל חייה. לאחר שכמעט סולקה מהארץ נקבע כי היא תקבל הזדמנות אחרונה להישאר

החלטה דרמטית של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים: עובדת זרה מנפאל שהגיעה עד לקצה הפירמידה הבירוקרטית על מנת להישאר בישראל כבר ראתה את המטוס חזרה לקטמנדו כשהוחלט לסלק אותה מהארץ. ואולם, בערעור שהגישה קבעה השופטת דנה כהן-לקח שיש לתת לה צ'אנס אחרון להשמיע טענותיה בפני הוועדה הבינמשרדית הממליצה על הסדרת מעמד מטעמים הומניטריים.

המערערת (51) הגיעה לישראל ב-2006, ובשלב מסוים החלה לעבוד כמטפלת סיעודית של זוג ניצולי שואה. עבודתה אצלם נמשכה כעשור עד למותם של שני בני הזוג. בשלב זה היא הגישה בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים.

במסגרת הבקשה היא טענה, בין היתר, כי בצעירותה חוותה אונס קשה – דבר הנחשב לאות קלון בארץ מוצאה – וככל שתחויב לחזור לשם משפחת האנס תרדוף אותה.

עוד היא טענה כי במהלך שהותה בישראל נרקמו יחסים מיוחדים בינה לבין בני המשפחה אצלה עבדה, אשר ראו בה כבת. באופן ספציפי היא ציינה כי אחת מבנותיו של הזוג אותו סעדה, החולה בסכיזופרניה, נקשרה אליה מאוד והמערערת מהווה עבורה עוגן רגשי. לטענתה, אם תחויב לחזור לנפאל הדבר יגרום להחמרה במצבה של הבת ולשברון לב.

הגורם שבחן את בקשתה דחה אותה והיא הגישה ערר פנימי. אז התברר שלא מדובר במילים ריקות, כשצורפה לערר צוואה של אחד מבניהם של זוג ניצולי השואה, בה הוא מעניק למערערת דירה במתנה, וחלק משכירות של דירה נוספת לצורך מימון מחייתה.

למרות זאת, הערר הפנימי וערעור נוסף עליו לבית הדין לעררים – נדחו.

כמוצא האחרון, היא הגישה בדצמבר 2021 את הערעור לבית המחוזי בירושלים, במסגרתו עתרה לקבלת מעמד בישראל ולחילופין, להעברת עניינה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית.

משרד הפנים טען מנגד שיש לכבד את הפסיקות שניתנו בעניינה של המערערת, מהן עולה שלא קיים טעם הומניטרי להישארותה בארץ.

עלולה לפגוע בעצמה

השופטת כהן-לקח הסבירה שלצורך העברת הדיון לוועדה הבינמשרדית מספיק להוכיח "סיכוי מסוים" לקיומם של טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד בישראל, והמערערת צלחה בהוכחת התנאי.

זאת, אף שחלק מטענותיה אינן מהוות טעם הומניטרי. כך למשל, טענתה לפיה נשקפת בנפאל סכנה לחייה על רקע האונס שעברה מתנגשת עם העובדה שביקרה שם 3 פעמים מאז הגיעה לישראל.

עם זאת, השופטת השתכנעה שהקשר המשמעותי שהתפתח בין המערערת לבת שסובלת מסכיזופרנית מצדיק שלא לגרשה לעת הזו. מדברי הפסיכיאטרית המטפלת בבת עולה כי עזיבת המערערת עלולה להחמיר את מצבה הנפשי, עד כדי שליחת יד בעצמה.

השופטת ציינה שהיא מודעת אמנם לעובדה שהמערערת עזבה את האישה בעבר לתקופה לא מבוטלת (כשביקרה בנפאל) ולא קרה שום דבר, אך אין בעובדה זו כדי לחסום את עמדתה המקצועית של הפסיכיאטרית, והדברים ילובנו במסגרת הדיון בוועדה.

לפיכך השופטת הורתה על ביטול פסק דינו של בית הדין לעררים, ועל העברת עניינה של המערערת לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית. היא הדגישה שאין בהחלטתה משום הבעת דעה לכאן או לכאן.

משרד הפנים חויב בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.

• ב"כ המערערת: עו"ד ניסים ורסנו ועו"ד עמרי רטנובסקי
• ב"כ משרד הפנים: עו"ד מני מנחם (פמ"י)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין