עובדת ניקיון זכתה בתביעת לשון הרע שהגישה נגד סגן מנהל אגף הניקיון בעירייה, לאחר שזה צעק, בנוכחות אחרים, שעליה להיות כל היום אך ורק בשירותים. סגן המנהל ישלם לעובדת 14 אלף שקל כפיצוי על הזלזול וההשפלה.
עובדת ניקיון בבית ספר תיכון בראשון לציון הגישה תביעת לשון הרע נגד סגן מנהל אגף הניקיון בעיריית ראשל"צ בטענה שהשפיל אותה בתקרית שאירעה בינואר 2012.
בתביעתה תיארה האישה את המקרה: לדבריה, בעת ששהתה בהפסקה בחדרו של אב הבית, הגיע סגן מנהל אגף הניקיון והחל לצעוק עליה, בליווי תנועות ידיים מזלזלות, שתחזור מייד לשירותים – המקום היחיד שהיא אמורה להיות בו.
לאחר שאב הבית, שהיה עד למקרה, ניחם אותה לנוכח ההשפלה, אמר סגן המנהל: "איזו מנקה באה עם עקבים לעבודה וכל היום אב הבית מלטף לה את הראש".
בתביעה היא דרשה את הפיצוי המקסימאלי לפי חוק לשון הרע, העומד היום על 66 אלף שקלים. היא טענה כי כבודה נפגע ופניה הולבנו בפני אב הבית, רכזת הבגרויות של ביה"ס והמזכירה, ששמעו את הדברים.
היא גם צירפה לתביעתה מכתב מטעם בית הספר, החתום בידי 39 מורים, ובו נכתב שהצוות רואה בחומרה רבה את התנהגות הנתבע. התובעת אף היא התלוננה על הנתבע בעירייה, אך לא קיבלה כל מענה עד הגשת התביעה.
הנתבע, לעומת זאת, הכחיש מכל וכל את שייחסה לו התובעת. לטענתו, הוא ביקש ממנה להמשיך בעבודתה ולהתלבש כיאות, כפי שעליו לעשות מתוקף תפקידו.
לפי הנתבע, התביעה הזדונית הוגשה כנקמה על כך שחשף "קנוניה" בין התובעת לאב בית, שניסו להוסיף למשכורתה שעות נוספות שלא כדין.
הגנה חלשה
סגן נשיאת בית משפט השלום בראשל"צ, השופט ארז יקואל העדיף באופן חד-משמעי את גרסת התובעת על הגרסה החלשה של הנתבע.
השופט קבע ש"קומבינת השעות הנוספות" לא הוכחה בשום צורה, ונראה כי טענה זו הייתה בגדר ניסיון כושל להסיט את המשקל מהעיקר לטפל.
לעומת זאת, קבע השופט יקואל שגרסת התובעת נתמכת בעדויות אב-הבית ורכזת הבגרויות, שהעידה כי ראתה את הנתבע משתולל וצורח על הנתבעת.
ראיה נוספת התומכת בגרסת התובעת, ציין השופט, היא המכתב ששלח צוות ההוראה. הנתבע אמנם ניסה לטעון שמדובר במכתב מזויף, אולם גרסתו אינה עומדת אל מול העובדה שעל המכתב חתומים 39 מורים, בהם הרכזת שהעידה במשפט ועדותה נמצאה מהימנה.
יתרה מזו, ציין השופט שאף העירייה התייחסה למכתב ונציגיה הגיעו לישיבה מיוחדת בבית הספר בנושא. לאור כל זאת, גרסת הנתבע לפיה לא היו דברים מעולם, אינה יכולה לעמוד.
משהוכח עצם המקרה נפסק שהנתבע פרסם לשון הרע על התובעת. השופט כתב כי "זיהויה של התובעת כמי שמקומה אך ורק בחדר השירותים ולא בכל מקום אחר בבית הספר, מהווה התייחסות מזלזלת ופוגענית מטעם הנתבע מכוח תפקידו ויש בו כדי להשפיל את התובעת ולשים אותה ואת עיסוקה מטרה לבוז וללעג".
עם זאת, השופט לא מצא שהתובעת זכאית לפיצוי המלא לפי החוק, והחליט שהיא יכולה להסתפק בפיצוי של 14 אלף שקל בתוספת תשלום הוצאות משפט של 6,500 שקל.
זהו מקרה קלאסי של הוצאת דיבה: ממונה אצל מעסיק (העירייה) השפיל עובדת וביזה אותה, תוך התעלמות מוחלטת מכבודה. לדעתי, ייתכן שניתן היה לתבוע כאן גם את העירייה, שגיבתה את הממונה (שימוע שנערך לו הסתיים בלא כלום), ולקבל אף פיצוי גבוה יותר.
- ב"כ התובעת: עו"ד לוינטל
- ב"כ הנתבע: עו"ד נטר
* עו"ד גיא אבידן עוסק בתביעות לשון הרע וייצוג בבתי משפט
**הכותב לא ייצג בתיק
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין