פסיקת פיצוי בגין לשון הרע

התובעת עוסקת בניקיון בתי ספר והנתבע אוחז בתפקיד ניהולי ברשות המקומית. התובעת טוענת כי הנתבע השפיל אותה בנוכחות אחרים ועותרת לחייבו לפצותה בסכום של 66,000 ₪ בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). הנתבע מכחיש את המיוחס לו והדיון  יתמקד בשאלה האם אכן נהג כלפי התובעת כטענתה.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.         התובעת הועסקה בזמנים הרלוונטיים לתובענה באמצעות קבלן חיצוני בניקיון ואחזקה של בתי ספר בעיר ראשון-לציון. בין היתר, עבדה התובעת בבית ספר תיכון מקיף י' בשכונת המערב החדש בעיר ראשון-לציון (להלן: "בית הספר").

2.         הנתבע משמש כסגן מנהל אגף הניקיון בעיריית ראשון-לציון (להלן: "העירייה").

3.         התובעת טוענת כי ביום 1.1.12, עת שהתה בחדרו של אב הבית של בית הספר, מר ניסים פרחי (להלן: "פרחי" ו"המקום" בהתאמה), ביקר הנתבע במקום ולעיני עדים, התפרץ לעברה בביטויים משפילים ופוגעניים, ליווה את דבריו בתנועות ידיים מזלזלות ובסימן שעליה לעזוב את המקום באומרו, כך: "תעופי מפה, מה את עושה פה בכלל?, טוסי מפה לשירותים, מבחינתי קחי כיסא ושבי שם, כשאני פה את צריכה להיות שמה, המקום שלך לא פה אלא בשירותים, סעי לעבודה שלך. תשבי רק בשירותים. שם המקום שלך ושם את צריכה להיות כל היום". אין חולק אשר לנוכחות פרחי במקום (להלן: "הפרסום").

למשמע הפרסום, ביקש פרחי לנחם את התובעת ולשפר את הרגשתה תוך ליטוף ראשה. הנתבע מצא להגיב על מחווה זו ולתת לה פרשנות של קשר רומנטי בין השניים, כטענת התובעת, באומרו: "איזו מנקה באה עם עקבים לעבודה וכל היום אב הבית מלטף לה את הראש".

4.         לגרסת התובעת, הפרסום חרג מהתנהגות הנתבע בעבר שפגעה אף היא בכבודה, מחמת נוסחו, השמעתו באוזני אחרים, הזלזול, הרמת הקול ונפנוף הידיים שנלוו אליו והניסיון לשייכה כל העת לחדר השירותים ורק לשם.

5.         התובעת מוסיפה כי מורי בית הספר ראו בחומרה רבה את התנהגות הנתבע.  ביום 4.1.12, גב' רונית כהן - מורה בבית הספר ויו"ר ועד המורים העלתה אלי כתב בחתימת מורי בית הספר את מורת רוחם כלפי התנהגותו זו של הנתבע (להלן: "מכתב המורים"). מכתב המורים צורף כנספח 1 לתצהיר גב' כהן ונשלח למנהלת בית הספר, לעירייה ובין היתר, לגב' רות דיאמנט, המנהלת הישירה של הנתבע.

6.         התובעת אף היא פנתה לעירייה בתלונה בהקשר לפרסום ביום 4.1.12 (ר' נ/1). בחלוף הזמן ובהעדר מענה, הגישה את התביעה דנא. כחודש לאחר מכן, זומנה לבירור מטעם העירייה.