עבודות שירות במקום מאסר לנהג שהפקיר רוכב אופנוע

נהג שלפני כשש שנים היה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע רוכב אופנוע קיבל 8 חודשי מאסר בפועל בגין הפקרת הנפגע. באחרונה היוצרות התהפכו והמחוזי בחיפה החליט להקל בעונשו. 

התאונה התרחשה בשנת 2011 בכביש 65 סמוך למחלף אום אל פאחם. הנהג נסע ללא פוליסת ביטוח תקפה על רכב מסחרי מסוג מאזדה, בנתיב השמאלי של הכביש. אופנוע שעקף אותו מימין פגע בכנפו האחורית הימנית של הרכב וכתוצאה מכך הוטח רוכב האופנוע בגדר הבטיחות ונגרמו לו חבלות של ממש. 

שנה לאחר מכן הואשם הנהג בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא ביטוח ועבירות נוספות. במהלך המשפט שהתנהל בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה הוכח כי הנהג אמנם לא היה אחראי לקרות התאונה אך הרגיש בפגיעה וראה בנפילת הרוכב, ובכל זאת נטש את המקום ולא עצר להגיש לו סיוע ואף לא דיווח על התאונה למשטרה –  הכל בניגוד לחוק. לפיכך, גזרה עליו השופטת כרמית פאר- גינת 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, שלילת רשיון לתקופה של 3 שנים מתום המאסר ושלילה על תנאי.

 הנהג ערער על ההרשעה בבית משפט המחוזי בחיפה וטען כי כתב האישום נוסח באופן שניתן להבין ממנו כי הוא היה אחראי לתאונה בעוד שהיה ברור מלכתחילה כי רוכב האופנוע הוא זה שפגע בו ולא להפך. לטענתו, לנוסח זה הייתה השפעה על בית משפט שהחמיר עימו בגזירת העונש.  

כמו כן, הנהג טען כי הוא הורשע בדרגה החמורה יותר של עבירת ההפקרה המצריכה הוכחת מודעות ממשית לעובדה שנפגע אדם בתאונה, בעוד שבפועל לא הוכח שהייתה לו מודעות ברמה הזו. יתרה מכך הוא טען כי כתב האישום עצמו נוסח באופן המייחס לו מודעות בדרגה קלה בלבד כשציין כי "היה עליו לדעת" שנפגע אדם ולא שממש "ידע" על כך. 

המדינה טענה מנגד כי המערער התייחס רק לסעיף אחד בכתב האישום בעוד שמכתב האישום בכללותו ניתן להבין כי מיוחסת לו עבירת הפקרה בדרגתה החמורה. כן היא טענה כי המערער עצמו הודה שראה את הרוכב נופל ומכאן – היה עליו להבין שהוא נפגע, מטבע הדברים, בהיותו חשוף. 

למרות זאת הרכב השופטים יגאל גריל, ברכה בר-זיו ואספרנצה אלון החליט באחרונה לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של הנהג, וזאת על אף מגמת החקיקה והפסיקה להחמיר בעונשים על הפקרת פצוע. 

לא הוכיחה 

השופטים קבעו כי המדינה אמנם הוכיחה את נסיבות התאונה אך לא הוכיחה שהמערער היה ממש מודע לעובדה שהרוכב נפגע. 

לדבריהם, עיקר הדיון בבית משפט השלום היה בשאלה האם בנסיבות התרחשות התאונה היה על המערער לדעת כי נפגע אדם ולא בשאלה האם הוא אכן ידע על הפגיעה – כלומר סביב דרגת מודעות נמוכה יותר שהיא בבחינת "רשלנות".  

לפיכך הם קבעו כי ההכרעה לפיה היה על המערער לדעת שנפגע אדם בתאונה אינה יכולה לבסס הרשעה בסעיף החמור יותר של הפקרה, הקובע עונש מקסימלי של 9 שנות מאסר, אלא לכל היותר, הרשעה בסעיף הפחות בחומרתו הקובע עונש מקסימלי של 7 שנות מאסר בלבד. 

בנסיבות אלו, החליט בית המשפט להפחית את עונש המאסר בפועל לארבעה חודשים שירוצו בעבודות שירות ואילו את יתר העונשים הותיר על כנם.

• ב"כ המערער: עו"ד אבי מנצור
• ב"כ המדינה: עו"ד מאיה הרטמן (פרקליטות מחוז חיפה פלילי)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין