במשך 4 שנים חיכו בעלי בתים ברעננה שהקבלן יתקן את ליקויי האיטום וההתקנה הרשלנית של צינורות המים, אך דבר לא הועיל. בסופו של דבר הם נאלצו לתקן הכל בעצמם ולתבוע. 9 שנים אחרי שנכנסו לבתים הם זכו בפיצוי.
שני זוגות שבנו בתי קרקע ברחוב דגניה ברעננה, הגישו לפני כ-4 שנים תביעה נגד חברת הבנייה "צ. אמין" בשל ליקויי בנייה חמורים, בעיקר בתחום האיטום. לטענתם, הליקויים התגלו בסמוך לכניסתם לבתים ב-2008 ולא תוקנו לאורך שנים או שתוקנו בצורה שטחית ורשלנית, שלא החזיקה מעמד.
התובעים, שסבלו מבעיות רטיבות חוזרות ונשנות, מהצפות ומחדירת מי גשמים לבתיהם, התייאשו בסופו של דבר מהקבלן ותיקנו את הכל בעצמם בעלות שעומדת לטענתם על יותר ממיליון שקל.
בעל החברה העלה מצידו טענות הגנה שונות, ובין היתר הכחיש שידע על הליקויים, למעט ליקויים 'מינוריים', בזמן אמת. הוא אף האשים את התובעים בכך שלא בדקו את הבית לפני שנכנסו, ושלא נתנו לו הזדמנות אמיתית לתקן את הליקויים או לתעד אותם לפני שתוקנו. מלבד זאת הוא הגיש חמש הודעות צד שלישי נגד קבלני המשנה שעבדו עמו.
לא מספק, לא מקצועי
התביעה הוכרעה לפני מספר ימים על ידי השופטת מרב בן-ארי מבית משפט השלום בכפר סבא, שבראש ובראשונה הבהירה לקבלן שהוא לא יכול להתלונן על כך שהתובעים לא וידאו שהבנייה תקנית. "קבלן חייב לבנות בית באופן תקני, ללא ליקויים" והוא לא משתחרר מהאחריות הזו כי המזמין לא ביצע בדיקה מקצועית במועד הכניסה לבית, הבהירה.
השופטת אף מצאה שטענת הנתבע כאילו לא ידע על הליקויים עד 2012 אינה מתקבלת על הדעת. תכתובות, צילומים ותיקונים שכן בוצעו מעידים על כך שהוא ידע עליהם בסוף 2008, אז הגיעה אליו תלונה ראשונה על רטיבות חמורה ומאז אירעו עוד תקלות רבות לאורך השנים.
השופטת קבעה כי בנסיבות אלה חברת הבנייה איבדה את זכותה לתקן את הליקויים. היא הדגישה כי המענה לתלונות התובעים לא היה מספק או מקצועי, וכי קבלן צריך להבין ש"האפשרות למתן הזדמנות לתקן אינה עומדת לעולם ועד". מעבר לזה, השופטת בהחלט הבינה מדוע התובעים איבדו את האמון בו.
עם זאת, השופטת סברה שהתובעים באמת לא נתנו לנתבע את ההזדמנות לתעד את הליקויים לפני התיקון הסופי, אם כי הבהירה שאין זו "סוגיה משפטית עקרונית".
לגבי העלויות, השופטת החליטה לקבל את עמדת המומחה שמינתה, תוך דחיית תחשיבי התובעים. השופטת הסבירה כי נהוג בדרך כלל לפסוק מה שהוצא בפועל, אך זאת כל עוד העלויות סבירות, ובמקרה הזה אינן כאלה. בנוסף, יש בכך משום ביטוי לכך שלא נתנו לנתבע את הזדמנות התיעוד כאמור.
בהמשך, השופטת סקרה על פני עמודים רבים את הליקויים השונים בבתיהם של התובעים, ובסופו של דבר קבעה כי עלויות התיקונים, כולל דמי שכירות עבור מגורים חלופיים ועגמת נפש, מסתכמות ב-368,162 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 75,000 שקל. שתי הודעות צד שלישי שהגישו הנתבעים התקבלו בחלקן כך ששני קבלני משנה חויבו בהחזר של כ-45,000 שקל.
לבסוף, השופטת קבעה כי מאחר שהנתבע חתום על ערבות אישית ואין ספק כי התרשל בעבודתו – בין היתר כששכר קבלנים לא מורשים, לא ביצע איטום, סירב לקחת אחריות בזמן אמת ולא שכר מנהל עבודה – עליו לשלם את הפיצוי יחד עם החברה, כלומר, גם באופן אישי.
- ב"כ התובעים: עו"ד רפאל נבון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מ. קרייצברג
עו"ד לידר רייכמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין