תביעה של רמ"י נגד יורשיה של חוכרת חלקה בנס ציונה התקבלה מאחר שהחוזה שלה קובע שמותר לבנות בשטח בית אחד בלבד. טענת היורשים כי מדובר בשינויים שבוצעו לפני שנים ולא מצריכים אישור נדחתה
יורשי זכויות חכירה בחלקה שמנוהלת על-ידי רשות מקרקעי ישראל בשכונת טירת שלום בנס ציונה יצטרכו להרוס 3 יחידות דיור שהוסיפו לבית המקורי או להסדיר את הבנייה מול הרשויות. כך קבעה לאחרונה השופטת שרון צנציפר הלפמן מבית משפט השלום ברחובות לאחר ששוכנעה כי תוספות הבנייה נבנו בניגוד לחוזה החכירה. טענות ההגנה של היורשים, שלפיהן רמ"י ויתרה על זכויותיה כששתקה במשך שנים אף שידעה על הפיצול, שמדובר בשינויים פנימיים בלבד ושננקטה נגדם אכיפה בררנית, נדחו.
היורשים – בעלה הקשיש של בעלת הזכויות המנוחה וילדיהם – מתגוררים במקום מזה שנים ונרשמו כחוכרי החלקה בהתאם לצו ירושה. ב-2016 הגישה נגדם רמ"י תביעת פינוי שעסקה בחלקה נוספת שהופקעה, ובמסגרתה דרשה גם צו הריסה ליחידות דיור שנבנו לטענתה בניגוד לחוזה החכירה בחלקה הנוכחית.
מאחר שהחוכרים פינו את החלקה הנוספת בית המשפט נדרש למעשה לדון רק לגבי גורלן של יחידות הדיור. בהקשר הזה טענו החוכרים כי מדובר בשינויים פנימיים של בית המגורים המקורי שלא הצריכו אישורים, ובוצעו כדי לאפשר לילדים לגור במקום. הריסתם, נטען, תשאיר את הילדים חסרי האמצעים ללא קורת גג.
כמו כן הם טענו כי רמ"י ידעה על הבנייה כבר לפני שנים אבל לא העלתה לגביה טענות ומכאן שוויתרה על עליהן. החוכרים הוסיפו כי הרחבות דומות בוצעו בכל רחבי השכונה ולכן התביעה נגדם היא בגדר אכיפה בררנית.
התנהלות לגיטימית
השופטת שרון צנציפר הלפמן קבעה כי ממצאי פיענוח תצלומי אוויר ודו"חות פיקוח הוכיחו כי הבית פוצל ל-3 יחידות דיור ללא אישור של רמ"י בניגוד להוראות חוזה החכירה.
השופטת דחתה את הטענה שמדובר בשינויים פנימיים מאחר שמדובר ביחידות נפרדות עם שירותים, מקלחת ומטבח נפרדים, שלא הוכח כי נשמר ביניהן לבין הבית קשר פיזי או שהתשתיות שלהם משותפות.
השופטת הוסיפה כי גם אם רמ"י לא העלתה טענות מפורשות נגד הבנייה במשך שנים היא לא ויתרה עליהן שכן לפי חוזה החכירה הוויתור חייב להיות מפורש ובכתב. בכל מקרה, בהתכתבויות בין הצדדים תמיד שמרה לעצמה רמ"י את הזכות לטעון כנגד בנייה לא חוקית.
בנוסף, השופטת קבעה כי לא הוכחה אכיפה בררנית משום שלא הוצגו ראיות לכך שתושבים אחרים בשכונה חתומים על חוזה חכירה דומה וביצעו הפרות דומות. השופטת אף לא סברה שרמ"י פעלה במקרה הזה בזדון או בשרירות שכן ההליך נפתח לאחר שנודע לה על ההפרות במסגרת טיפול בבקשת הנתבעים לרשום את זכויותיהם לפי צו הירושה.
עוד הוסיפה השופטת כי גם במקרים שבהם בנייה לא חוקית מתבצעת על ידי אוכלוסייה מוחלשת אין מקום להכשיר בנייה לא חוקית. גם אם רמ"י פעלה נגד הנתבעים אחרי תקופה ממושכת, עדיין מדובר בהתנהלות לגיטימית מצד הרשות שמנהלת את קרקעות המדינה. כן ציינה השופטת כי אף שהנתבעים טענו שאין להם יכולות כלכליות עלה כי יכלו לקבל 300,000 שקלים עבור חלקה שקיבלו מרמ"י תמורת חלקה אחרת שהופקעה.
עם זאת, השופטת כן החליטה להתחשב בנתבעים במובן זה שתוקף צו ההריסה יידחה בשנה שבמהלכה יוכלו לפעול להסדרת הבנייה. בנוסף, היא לא חייבה אותם בהוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד ורד לופו
- ב"כ הנתבעים: גיל מדואל, עורך דין דיני מקרקעין
עו"ד אנוש וקסמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין