עניין של זמן: סעיף עמום בהסכם גירושין פורש לטובת האישה

בהסכם נכתב כי האישה תקבל 25% מהפנסיה שצבר הבעל ובין הצדדים התעוררה מחלוקת אם הכוונה לפנסיה שנצברה עד הגירושין (כטענת הבעל) או לפנסיה שיצבור בכל שנות עבודתו (כטענת האישה). עמדת האישה התקבלה בדעת רוב

בית הדין הרבני בבאר שבע הכריע בסכסוך בין בעל ואישה לשעבר בנוגע לפרשנות הסכם הגירושין שלהם, שנחתם במאי 2018. במוקד המחלוקת עמד סעיף המקנה לאישה 25% מהפנסיה של הבעל. בדעת רוב התקבלה עמדת האישה כי היא זכאית לרבע מזכויות הפנסיה שיצבור הבעל בכל שנות עבודתו, גם בשנים שלאחר הגירושין.

הצדדים נישאו בשנת 1994 ונולדו להם שני ילדים. במאי 2018 נחתם הסכם גירושין והוא אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. ביולי 2018 הם התגרשו. 

בהסכם נקבע סעיף המקנה לאישה חלק מזכויות הבעל בפנסיה. למימוש הזכות היא פנתה לחברת מנורה מבטחים לשם רישום הזכויות על שמה וכשהחברה דרשה פסיקתא התברר כי יש פער בין בנ הזוג בפרשנות ההסכם. 

האישה פנתה לבית הדין בבקשה להבהרת הסעיף. היא ציינה שבסעיף נכתב כי היא מוותרת על הזכויות הסוציאליות של הבעל, למעט ״תשלום הפנסיה בשיעור של 25% שצבר הבעל במקום עבודתו ו/או סיום עבודתו."

לדבריה, הצדדים סיכמו ביניהם שהפנסיה של הבעל תחולק שווה בשווה בהתאם לחוק. כשהגיעו לעורכת הדין היא חישבה את שנות הנישואים אל מול השנים שנותרו עד ליציאת הבעל לפנסיה, והתברר כי מדובר בתקופה זהה. בנסיבות אלה כתבה עורכת הדין כי האישה זכאית לקבל 25% מהפנסיה עד לסיום עבודתו של הבעל ופרישתו מהעבודה, במקום לכתוב שהיא זכאית לקבל 50% מהתקופה המשותפת. 

הבעל טען מנגד כי האישה זכאית ל-25% מהזכויות בפנסיה שלו עד ליום פקיעת הנישואין או אישור ההסכם בבית הדין. הוא הסביר כי הסעיף נוסח כך שנכתב בו ״במקום עבודתו ו/או סיום עבודתו״ מכיוון שבאותה עת לא חש בטוב והיה חשש ממשי שיעזוב את מקום העבודה לפני הגירושין. הוא הדגיש כי לא עלה על דעתו לחייב את עצמו עד סיום עבודתו בפועל אף בשנים שלאחר הגירושין, באופן שהוא ממשיך לצבור זכויות אף בשביל האישה. 

לשון השטר

הרב אליהו אריאל אדרי ציין כי על פניו פרשנותה של האישה בלתי מתקבלת על הדעת שכן במועד ההסכם הבעל היה בן 46 ולפניו היו עוד 21 שנות עבודה. ״אין כל הגיון שאדם יתחייב לאשתו לשעבר חלק מזכויותיו הפנסיוניות במשך תקופה כה ארוכה״, כתב.

עם זאת, גרסת הבעל באשר לנוסח הסעיף מעלה קושי שכן אין פער משמעותי ממועד חתימת ההסכם ועד לגט כך שלא ברור מדוע נכתב בסעיף ״ו/או סיום עבודתו״. בהקשר זה פרשנות האישה תומכת בלשון הסעיף ולפיה הבעל יעביר לידה רבע מזכויותיו הפנסיוניות ״במקום עבודתו״ ככל שהתמיד בעבודתו עד גיל הפרישה, "או סיום עבודתו" – ככל שחדל לעבוד קודם גיל הפרישה.

זאת ועוד, בטיוטת הסכם הגירושין נכתב שהאישה תהיה זכאית לחצי מהזכויות הפנסיוניות של הבעל מה שתומך בפרשנות האישה. 

הרב אברהם הרוש הצטרף למסקנה. הרב אבידן משה שפנייר סבר בדעת מיעוט כי יש לקבל את פרשנות הבעל. 

בסופו של דבר הורו הדיינים להכין פסיקתא לפיו האישה זכאית ל- 25% מהפנסיה של הבעל מיום הנישואין עד סיום עבודתו בפועל. 

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ האישה: עו״ד כרמל מזוז
• ב״כ הבעל: עו״ד מארי שני עשהאל

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין