בהתאם להסכם הגירושים, הייתה אמורה האישה להעביר את זכויותיה בדירה לגרוש אבל היא סירבה לשתף פעולה בטענה שבגללו הפסידה סיוע בשכר דירה. השופטת לא האמינה לה וקבעה שעליה לקיים את התחייבויותיה – ועכשיו
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בצפת אביבית נחמיאס קבעה לאחרונה כי אישה שלפני 15 שנה התחייבה בהסכם גירושים להעביר את הזכויות בדירה המשותפת לבעלה, מחויבת לשתף איתו פעולה ולחתום על כל המסמכים הדרושים. בתוך כך, היא דחתה תביעה שהגישה האישה לפיצויים של יותר מ-400 אלף שקלים על נזקים כלכליים שלטענתה גרם לה הגרוש כשלא הסיר אותה מהמשכנתה בזמן, ובגלל זה היא הפסידה סיוע בשכר דירה. השופטת קבעה כי האיש עשה מאמצים לפעול מול הבנק ואילו האישה לא נקפה אצבע.
ב-2006 אישר בית המשפט למשפחה הסכם גירושים שהסדיר את כל המחלוקות בין בני הזוג לשעבר. בין היתר הסכימו השניים שהאישה תעביר לבעל את הזכויות שלה בדירה המשותפת תמורת 27,500 שקלים שמגיעים לה במסגרת איזון המשאבים ביניהם.
האיש פעל בהתאם להסכם והמשיך לשלם את המשכנתה עד שב-2018 כיסה אותה. בשלב הזה הוא גילה שהזכויות שלו עוד לא נרשמו אבל כשפנה לגרושתו כדי שתחתום על המסמכים הדרושים היא סירבה בטענה שהפר את ההסכם כשלא הוציא אותה מהמשכנתה בזמן, ושגרם לה נזק כלכלי כיוון שהרישום סיכל את הזכות שלה לקבל סיוע בשכר דירה כאם חד-הורית.
בעקבות זאת, הגיש נגדה הגרוש תביעה לאכיפת הסכם ואילו האישה הגישה תביעה נגדית לפיצויים של 434 אלף שקלים על ההפרשים שבין תעריף השכירות בשוק לבין התעריף בדיור הציבורי. בבית המשפט היא ביקשה למעשה לבטל את העברת הזכויות לגרוש כדי שתוכל לתבוע פירוק שיתוף ולקבל חצי משווי הדירה.
דרישה לא הגיונית
אלא שסגנית הנשיא אביבית נחמיאס קבעה שהאישה חייבת לחתום על כל המסמכים לצורך העברת הזכויות, ואם לא תעשה זאת – עורך הדין של בעלה מוסמך לעשות זאת במקומה.
השופטת קבעה כי הדרישה לקבל חצי משווי הדירה "מנוגדת לכל דין, לכל היגיון, חסרת תום לב ועלולה להעשיר את התובעת ולא במשפט". היא הבהירה כי האישה חתומה על הסכם שאושר כפסק דין, והיא לא יכולה להתחמק ממנו כעת – אחרי שהיא ובעלה פעלו על פיו והיא קיבלה את הכסף שהגיע לה.
השופטת הוסיפה כי אפילו שהגרוש לא הצליח להוציא את שמה מהמשכנתה במועד לאישה אין עילה לביטול חלק אחד מתוך הסכם שלם שהתנאים בו שלובים זה בזה.
באשר לתביעה הנגדית, השופטת קבעה כי האישה לא הוכיחה בשום צורה שנגרם לה נזק מכך שלא נגרעה מהמשכנתה. היא לא הציגה פניות כלשהן לקבלת סיוע, מכתב שבו מפורטת סיבה לדחיית בקשה שהגישה או עדות של נציג שייאשר כי הרישום מנע ממנה עזרה בשכר דירה.
השופטת הדגישה בהקשר הזה שהגרוש הציג מסמכים שמוכיחים שעשה מאמצים רבים להוציא את אשתו לשעבר מהמשכנתה אבל הבנק לא אפשר זאת בשל נהליו. למרות זאת, במשך כ-15 שנים, עד התביעה הנוכחית, האישה לא עשתה שום דבר כדי לגרוע את עצמה מהרישום – לא פנתה לבנק ולא פתחה בהליך משפטי.
לפיכך, השופטת קבעה שהבעל לשעבר לא הפר את ההסכם והאישה לא זכאית לפיצויים. אף שהבעל זכה בתביעה השופטת התחשבה במצבה של האישה וחייבה אותה בהוצאות מופחתות של 3,000 שקלים.
עו"ד אסף בן-חור
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין