האם יש לקבוע את שטחי הבית המשותף על פי תשריט המפקח על המקרקעין או על פי הגבול ששורטט בהסכמים שבהם רכשו בעלי הנכסים את בתיהם? בפסק דין שעסק בשאלה לאחרונה נקבע כי התשריט הוא שגובר.
סגן נשיאת בית משפט השלום בקריית גת, השופט אור אדם, קיבל לאחרונה את תביעתה של תושבת העיר נגד שכניה, והורה לשכנים לפנות שטח של 3.5 מ"ר שאליו פלשו שלא כדין. עם זאת, לנוכח מצב הזכויות המורכב, השופט דחה את הפינוי בשנה, על מנת לאפשר לשכנים לנסות להסדיר את זכויותיהם מול הערכאות המוסמכות לכך.
במוקד הסכסוך ניצב בית דו משפחתי בקריית גת. גודל החלקות של כל אחד נקבע בתשריט הבית המשותף שאושר על ידי המפקח על המקרקעין.
בתביעתה ביקשה התובעת להורות לנתבעים לפנות את השטח בגודל של 3.5 מ"ר, שמעבר לגבול על פי התשריט. טענתה היתה כי במסגרת שיפוץ שערכו הנתבעים הם פלשו לשטח שלה, בהתאם לקו הגבול בתשריט הבית המשותף.
לכן לשיטתה אין לאפשר לנתבעים לפלוש לחלקה סמוכה על יסוד טענתם כי התשריט שגוי.
עוד נטען כי בכל מקרה, אם יש לנתבעים טענות הרי שהיה עליהם לפנות למפקח ולתקן את תשריט הבית המשותף.
מנגד, הגנת הנתבעים התבססה על גודל המגרשים – הקבוע גם הוא בפנקס הרישום – כפי שצוינו בחוזים כאשר נרכשו על ידי הצדדים. על סמך זאת הם טענו כי דווקא התובעת היא שמחזיקה בשטח גדול יותר מזה שאמור להיות שלה. כלומר הנתבעים טענו שיש להכריע בהתאם לגודל המגרשים ולא בהתאם לתשריט הסותר אותם.
בנסיבות אלה המחלוקת עסקה בשאלה מה גובר – קו הגבול שבתשריט או הזכויות הקנייניות של הצדדים לגבי גודל המגרשים.
"ראיה חותכת לתוכנו"
לנוכח טיבה של המחלוקת, השופט אדם מינה שמאי-מודד כמומחה מטעם בית המשפט, שהשווה בין גודל המגרשים על פי פרמטרים שונים, לפי השטח הרשום בפנקס המקרקעין, לפי מצב הגדרות בשטח, לפי מתווה החלוקה בתשריט הבית המשותף – כאשר כל חלוקה הביאה לתוצאות שונות.
המודד הגיעה למסקנה כי לפי קו הגבול שנקבע בתשריט הבית המשותף, בנייתם של הנתבעים אכן חורגת מקו הגבול המשותף. עם זאת, לפי המצב הקיים, התובעת מחזיקה בשטח גדול יותר מהשטח שרכשה.
אלא שהשופט השופט אדם הסביר – תוך הפנייה למספר פסקי דין של בתי המשפט – כי במקרים של סתירה בין הזכות הקניינית לבין הגבול שבתשריט הבית המשותף, התשריט הוא שיגבר.
כמו כן, השופט אף הבהיר כי בית משפט השלום אכן אינו הכתובת לקביעת קו הגבול בין שני הבתים. "ככל שהנתבעים חולקים על תשריט הבית המשותף, הם היו רשאים לפנות למפקח על המקרקעין או לבית המשפט המחוזי, המוסמך להכריע בסוגיות של בעלות", כתב.
לכן בסיכומו של דבר השופט קבע כי "לנוכח תשריט הבית המשותף, המהווה ראיה חותכת לתוכנו, יש ממש בטענת התובעת ויש לקבל את התביעה ולהורות על סילוק יד".
עם זאת, השופט דחה את ביצוע הפינוי עד לחודש יולי 2019, וזאת מאחר שמדובר במבנה שכבר נבנה, מה גם שבהתאם לגודל המגרשים שהצדדים רכשו, התובעת מחזיקה בשטח גדול יותר מזה שרכשה, והנתבעים מחזיקים בשטח קטן יותר מזה שרכשו.
במצב זה השופט סבר שאין מקום להורות על פינוי מיידי, אלא יש לאפשר לנתבעים לנקוט בהליכים הראויים לשם הסדרת זכויותיהם.
הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 שקל.
- ב"כ התובעת: לא יוצגה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אבנר לוי
עו"ד אילן גלזר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.