שטרן נ' דגורקר ואח'

רקע כללי

1. במסגרת תביעה זו, לפינוי וסילוק יד במקרקעין בין מגרשים שכנים, על בית המשפט להכריע מה גובר: הגבול ששורטט בתשריט בית משותף שאושר ע"י המפקח על המקרקעין, או גודל המגרשים שהצדדים רכשו.

2. התובעת והנתבעים מתגוררים זה בצד זה, בבית דו משפחתי ברח' התאנה 50, 52 בקריית גת, ומהווים שותפים בבית משותף, בהתאם לפרק ו' לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), כאשר תשריט הבית המשותף, שאושר ע"י המפקח על המקרקעין (להלן: "התשריט" ו"המפקח"), קובע גם את גודל החלקות של כל אחד וגם את הגבול ביניהן.

3. לטענת התובעת, הנתבעים שיפצו את ביתם, תוך שהם פולשים לשטח התובעת, בהתאם לקו הגבול המאושר בתשריט הבית המשותף. בנסיבות אלה הוגשה הבקשה לפינוי וסילוק יד.

4. הנתבעים בכתב הגנתם, ציינו כי בהתאם לגודל המגרשים שנרכשו, על ידי התובעת מזה ועל ידי הנתבעים מזה, דווקא התובעת מחזיקה בשטח מגרש גדול יותר מזה שאמור היה לעמוד לרשותה. לפיכך נטען, כי היא דווקא זו המחזיקה בשטח השייך לנתבעים, ולכן יש לדחות את התובענה.

5. יצוין כי התובעת לא היתה מיוצגת. בית המשפט הציע לתובעת שוב ושוב, כי תיטול יצוג משפטי, שכן מדובר בשאלות משפטיות מורכבות, שיקשה עליה לטעון לגביהן ללא סיוע של בעל מקצוע. במהלך הדיון העיר בית המשפט לתובעת, אשר לא השיבה לעניין והתפרצה. גם הבקשות והסיכומים שהוגשו על ידי התובעת בתיק, הוגשו לעיתים תוך התנסחות בלתי הולמת. צר הדבר שהתובעת בחרה לנהל את התיק באופן זה.

6. בדיון ביום 1.2.18 חזרו הצדדים על טענותיהם, כאשר התובעת חוזרת ומפנה לגבול ששורטט בתשריט הבית המשותף, לפיו הנתבעים חורגים מגבול מגרשם, ואילו הנתבעים חוזרים על הטענה כי גודל המגרשים, הקבוע גם הוא בפנקסי הרישום, הוא ראיה חלוטה, ולכן יש להכריע בהתאם לגודל המגרשים ולא בהתאם לתשריט הסותר אותם.

7. בסופו של דבר הודיעו שני הצדדים כדלקמן: "אנו מסכימים, כי המחלוקת הינה מחלוקת משפטית, מה גובר קו הגבול שבתשריט, או הזכויות הקנייניות של הצדדים, ובנסיבות אלה ניתן לחסוך את שמיעת ההוכחות וישמעו רק סיכומים".

8. בית המשפט הציע לצדדים לפנות להליך של גישור, אולם הצדדים דחו הצעה זו.