לפני ארבע שנים נענה התובע להצעת חבריו והשקיע 180 אלף שקל בפיצוציה שלהם בעפולה. לאחר שגילה כי אינו שותף לרווחים הוא דרש את כספו חזרה, אך חבריו התחמקו ואף הכחישו כל קשר לעסק. את הכסף הוא הצליח להחזיר רק בזכות בית המשפט.
כאשר שני חברים טובים הציעו לתובע להצטרף כשותף לפיצוצייה שהפעילו בעפולה תמורת 180,000 שקל, הוא התרשם שמדובר בהזדמנות חד פעמית כיוון שהעסק היה רווחי ורץ לגייס את הכסף. הוא מסר אותו במזומן לחבריו, אך לא ביקש מהם מסמך כתוב שיעיד על העברת הכספים מתוך מחשבה מוטעית שהם חברים קרובים ולעולם לא ירמו אותו.
הצד השני הפר הסכם?
פנו ל-עורך דין דיני חוזים
אלא שהזמן חלף והתובע לא קיבל מחבריו את הרווחים שהובטחו לו, לטענתו. לדבריו באותו הזמן הגיעו לאזניו שמועות כי חבריו הונו אנשים אחרים בעפולה, והוא החל לחשוד שנפל קרבן לעוקץ והחל לברר את העניין.
התובע פנה לרשות המיסים וגילה כי חבריו רשמו אותו כבעל העסק עם כתובת שגויה. מכך הבין שהשתמשו בזהותו ובמעמדו (לדבריו בעבר היה לו עסק מצליח) כדי לזכות בפטור ממס.
בעקבות השתלשלות העניינים החליט התובע שהוא רוצה לצאת מהעסק, וביקש את כספו חזרה. לטענתו הוא קיבל רק 102,000 שקל, אך חבריו סירבו להחזיר לו את יתר ההשקעה ולשלם לו רווחים על תקופת השותפות.
את התביעה נגדם הוא הגיש בשנת 2013 בבית משפט השלום בנצרת, ובה דרש מהם 78,000 שקל עבור יתרת ההשקעה ו-120,000 שקל מרווחי העסק.
הנתבעים הגיבו לתביעה בטענה תמוהה: הם הכחישו כי הציעו לתובע אי-פעם להיכנס לשותף, ובכלל, שהיו בעלי העסק. אחד מהם טען כי ירש את הפיצוצייה מאביו והעביר אותה לגיסתו. לדבריו, מדי פעם היה עוצר שם כדי לאכול לשתות ו"להסתלבט", אך לא מעבר לכך.
רושם שלילי
השופט אלעד טל קבע כי למרות היעדרו של מסמך המוכיח את העברת הכספים הוא מאמין לגרסת התובע בעניין זה, ומעדיף אותה על פני גרסת הנתבעים. באופן כללי, הנתבעים הותירו רושם שלילי ביותר על השופט, בפרט הנתבעת, שסבלה לדבריו מ"בעיית זיכרון סלקטיבית" והתחמקה ממענה על שאלות קשות.
כך למשל, בתגובה לעדות אמו של התובע, שלטענתה ראתה את בנה מוסר את הכסף לנתבעים, ענתה הנתבעת בבטחון כי מדובר ב"שקר הכי אכזרי שיכול להיאמר". ואולם, כאשר נשאלה לגבי המעורבות שלה ושל בן זוגה בעסק, היא טענה שיש לה בעיית זיכרון.
בנוסף, במסגרת ההליכים המשפטיים הודה הנתבע לבסוף כי מדי פעם ניהל את העסק, ואף התברר שהיה שקוע בחובות – כך שהיה לו מניע לגייס כספים.
על סמך ממצאים אלה, החליט השופט לקבל את התביעה בכל הנוגע לעצם ההשקעה, והורה לנתבעים להחזיר לתובע את יתרת כספו בתוספת הפרשי הצמדה. עם זאת, בקשת התובע לחלוק רווחים נדחתה, בהיעדרו של חוזה שותפות.
בסופו של דבר הנתבעים חויבו להחזיר לתובע 87,222, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין קובי פרידמן ממשרד פרידמן-נאמן עוסק בדיני מקרקעין ודיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין