גם המנהל המיוחד וגם בית המשפט דחו את הטענה שמגיעות לילדים זכויות מביטוח לאומי משום שעבדו בחברה והיא חייבת להם שכר ופיצויים. נקבע כי ההורים התנהלו מולם כבני משפחה ולא כעובדים
ערעור שהגישו ילדיהם של בעלי חברת "א.פ. תכשיטי איכות ירושלים" על דחיית תביעות חוב על סך כ-320 אלף שקלים במסגרת הליכי פירוק, נדחה לאחרונה. השופט אביגדור דורות מבית המשפט המחוזי בירושלים דחה את טענת הילדים כי עבדו בחברה ומאחר שהיא חייבת להם זכויות סוציאליות, שכר ופיצויי פיטורים הם זכאים לגמלה מביטוח לאומי. נפסק כי העברות כספים לא אחידות ולעיתים אף חריגות כמו גם התנהלותם הכוללת מעידים על כך שההורים התייחסו אליהם כבני משפחה ולא כעובדים.
צו הפירוק ניתן בשנה שעברה בעקבות בקשה שהגישו הילדים ובהמשך מונה לחברה מנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב של עובדי החברה. היחידים שהגישו לו תביעות היו הילדים שטענו כי עבדו בחברה בין השנים 2004-2013 והיא נותרה חייבת להם שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, זכויות סוציאליות ועוד בסך כולל של 323,604 שקלים. מטרת התביעות הייתה בעיקרה לנצל זכויות שמוקנות לעובדי חברה בחדלות פירעון בביטוח הלאומי.
אבל המנהל המיוחד דחה את התביעות לאחר שהגיע למסקנה שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינם לבין ההורים שלהם. בערעור שהגישו על כך לבית המשפט המחוזי טענו הילדים כי אין לגרוע מזכותם לקבל זכויות ככל עובד אחר רק בשל קשרי המשפחה שלהם עם בעלי החברה.
ביטוח לאומי שהצטרף להליך צידד בעמדת המנהל המיוחד שלפיה המערערים לא עבדו בחברה אלא היו חלק מהעסק המשפחתי.
יחידה כלכלית משותפת
השופט אביגדור דורות קבע כי חוק הביטוח הלאומי מכיר בבני משפחה כשכירים בתנאי שעבדו באופן סדיר ובתפקיד שאלמלא היו מאיישים אותו היו שוכרים עבורו עובד. עם זאת, בפסיקה נקבע כי יש לבחון בקפידה האם ההעסקה הייתה אמיתית לצורכי החברה או שמא לצורך "תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת".
במקרה הנוכחי לא רק שלא נחתמו עם המערערים הסכמי העסקה, מה שקורה לעיתים כשמדובר ביחסים של קרובי משפחה, אלא שהם כלל לא תיארו את תפקידם בחברה ואופי עבודתם.
בנוסף, מעיון בדפי החשבון שלהם עלה כי לא קיבלו שכר סדיר – לעיתים לא הועבר להם שכר כלל, לעיתים בוצעו לחשבונם הפקדות פעמיים בחודש, לפעמים בשיקים ולפעמים בהעברות בנקאיות, הסכומים לא אחידים וחלקם אף לא הגיוניים. כך למשל, ב-2012 קיבל הבן שכר גבוה יותר מאשר אביו, דבר שלשיטת השופט עשוי להעיד על חלוקת שכר פיקטיבית.
השופט הצביע התנהלות תמוהה נוספת כמו הגשת בקשת הפירוק רק 5 שנים אחרי שהמערערים לכאורה סיימו לעבוד, ללא כל הסבר לשיהוי ומבלי לציין את הקרבה המשפחתית לבעלים. עניין מחשיד נוסף הוא מועד הפקת התלושים: אצל המערער הם הופקו ביום אחד בסמוך להגשת תביעת דמי אבטלה ואצל המערערת גם כן ביום אחד בסמוך לאחר הגשת בקשת הפירוק, כנראה לצורך קבלת הגמלה מביטוח לאומי.
בסיכומו של עניין השופט התרשם שהנתונים בתיק לא מצביעים על התנהלות רגילה של חברה מול עובדיה אלא על קשרי משפחה. לפיכך הוא החליט שלא להתערב בהחלטת המנהל המיוחד והערעור נדחה.
המערערים חויבו לשלם הוצאות של 5,000 שקלים למנהל המיוחד ו-5,000 שקלים לביטוח לאומי.
- ב"כ המערערים: עו"ד אחוה מרדכי
- המנהל המיוחד: עו"ד שמעון אורי
- ב"כ ביטוח לאומי: עורך דין יהודה הריס
- מטעם כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים: עו"ד אורן זילברברג
עו"ד אברהם בן צבי
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין