16 שנים אחרי שבנה נספה בתאונה, פגעה רכבת בבתה של התובעת והרגה אותה. ביהמ"ש דחה את טענת "הפניקס" שמדובר בהתאבדות, ופסק לאם כרבע מיליון שקל פיצוי
לסיפור הבא קשה להישאר אדישים: אם ל-2 שחוותה טרגדיה עצומה בדמות הרג בנה בתאונה לפני כחצי יובל, עברה מהלומה נוספת עם קבלת הבשורה המרה על פטירת בתה בשל פגיעת רכבת. האישה, המוכרת בביטוח לאומי כנכה בתחום הנפשי, נקטה בהליך נגד נהג הקטר וחברת הביטוח של הרכבת, שהסתיים לאחרונה בקביעת השופט יניב הלר מבית משפט השלום בחדרה, שהיא זכאית לפיצויים והוצאות בסך כרבע מיליון שקל.
התובעת, שמתגוררת בדירת "עמיגור" בצפון הארץ, שכלה את שני ילדיה בהפרש של 16 שנים: ב-2001 נספה בנה הבכור בתאונה, ואילו ב-2017 נהרגה בתה הצעירה מפגיעת רכבת. היא מוכרת בביטוח לאומי כנכה בתחום הנפשי ומקבלת קצבה. לאחר שאספה את עצמה מהצער העצום שפקד אותה, הגישה לבית המשפט תביעה לפיצוי, כתלויה של בתה, נגד נהג הקטר ומבטחת הרכבת הפוגעת, חברת "הפניקס".
טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים הייתה שאין מדובר בתאונת דרכים, אלא במקרה של התאבדות. נטען בין היתר כי המנוחה, שעובר לפגיעה הקטלנית שהתה עם ידיד בהופעה במועדון לילה, "התאכזבה" שלא קיבלה תשומת לב מהזמר והדבר היווה "טריגר" למעשה ההתאבדות.
באפריל אשתקד דחה השופט הלר את טענת נהג הקטר ו"הפניקס", והדגיש שאין הוכחה לפיה המנוחה אכן בחרה מיוזמתה לשים קץ לחייה. מסקנתו נשענה בין היתר על עדות הידיד, לפיה בליל ההופעה הם שתו יחד אלכוהול לשוכרה, ובשלב מסוים צעדו על פסי רכבת באישון ליל. הוא קבע ש"הדבר תומך יותר דווקא בכיוון של מעשה לא אחראי על רקע השכרות", ולא בהתאבדות מכוונת, ומכאן שמדובר באירוע תאונתי החוסה תחת כנפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
הייתה כל עולמה
אלא שבדיון על אודות הנזק הספציפי שנגרם לתובעת, היא חוותה קשיים לא מבוטלים - בעיקר בשל כישלונה להוכיח האם לבתה היו הכנסות כלשהן, וכמה בדיוק. בסופו של דבר קבע השופט הלר שצודקים הנתבעים כי הכנסותיה של המנוחה לא הוכחו כלל ועיקר, בוודאי לא כאלה שהיו קבועות ויציבות, ועל כן אין מקום לפסיקת פיצוי בשל "אובדן שכר בשנים האבודות".
מן העבר השני קבע השופט שברכיב הפיצוי שעניינו "אובדן שירותי בת", זכאית התובעת לסכום גדול יחסית, נוכח נסיבות המקרה הייחודיות. הוא כתב שהמנוחה "הייתה בת 34 במותה, לא השתלבה במעגל העבודה, לא ניהלה קשר זוגי יציב לאחר שלפני שנים ביטלה את אירוסיה - וחיה עם אימה התובעת באותה הדירה, בלי צפי של ממש לשינוי המצב".
בפסק הדין תוארו היחסים החמים והקרובים בין השתיים, המלמדים על גודל האובדן מבחינת התובעת. נכתב שהמנוחה סייעה לאימה להתאושש מהדיכאון שחוותה לאחר מות בנה, צבעה את שיערה, הקימה אותה מאבלה ודאגה לה. לדברי השופט שהות השתיים באותו בית הקלה משמעותית על האם, כאשר בתה תוארה בפסק הדין כ"כל עולמה" ו"כבשת הרש" שלה, שלמרבה הצער נקטפה בדמי ימיה.
בנסיבות אלה פסק השופט לתובעת פיצוי בסך 150,000 שקל עבור "אובדן שירותי בת". בתוספת פיצויים על רכיבי נזק נוספים - כאב וסבל והוצאות קבורה ומצבה - נקבע שהנתבעים ישלמו לאם 222,620 שקל. עוד נקבע שעליהם להעביר לה שכ"ט עו"ד בסך כ-30,000 שקל, וכן לשאת באגרת בית המשפט ששילמה.
- ב"כ התובעת: עו"ד יוסף אלברק
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אבי שיף
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.