סופי: מאסר וקנס לאביו של סרבן גט שהתפרע באולם בית המשפט

בית המשפט העליון דחה השבוע בקשה למשפט חוזר שהגיש אב לסרבן גט,שהוטל עליו מאסר וקנס בעקבות התפרעות באולם בית הדין הרבני בחיפה. הנימוק: "העניין אינו פלילי". 

בדצמבר 2016 התקיים דיון בבית הדין הרבני במסגרתו עשו הדיינים מאמצים לחלץ גט מהבעל ולשחרר את אשתו מעגינותה. במהלך הדיון, אביו של הבעל – המבקש –צעק והתפרע באופן שאיים על הדיינים והפריע למהלכו התקין של הדיון. 

בעקבות התנהגותו ולאחר שלא שעה לאזהרות הדיינים, הם הטילו עליו עונש מאסר של 72 שעות ו-30,000 שקל קנס, בהתאם להוראת מניעת הפרעה בחוק בתי הדין הדתיים. 

עוד באותו היום, החלטה זו הועברה לנשיאת בית משפט העליון, השופטת מרים נאור, בהתאם להוראות החוק, והיא החליטה לעכב את ביצועה עד לקיום דיון בעניינה. בינתיים,המבקש הספיק לשהות במעצר 24 שעות, שלאחריהן שוחרר.

ב-31.12.16 לאחר הדיון ושמיעת השגות המבקש על ענישתו, פסקה נשיאת העליון כי הדיינים היו מוסמכים להענישו אולם היה עליהם להיצמד לעונש עליו התריעו בפניו בדיון, ובהתאם קיצרה את משך המאסר ל-24 שעות (שהמבקש כבר ריצה כאמור) והפחיתה את הקנס ל-10,000 שקל. 

לאחר שהאיש ביקש מהנשיאה לשקול מחדש את עניינו והיא דחתה אותו, הוא הגיש בקשה נוספת, הפעם, לעריכת משפט חוזר – כלי שניתן להשתמש בו לעיתים נדירות בהליכים פליליים שהסתיימו בהרשעה סופית ומוחלטת. 

השאלה שעמדה במרכז הדיון בבקשה אפוא, הייתה האם ניתן בכלל לראות בעניינו של המבקש כ"עניין פלילי" שניתן להורות על משפט חוזר בגינו. 

המבקש טען כי על אף שלא ננקט כנגדו הליך פלילי "קלאסי" הרי שמהות העניין היא "פלילית" –שכן הסנקציות שהוטלו עליו נושאות אופי פלילי והן הוטלו בתגובה להתנהגות שניתן לראות בה עבירה פלילית של התפרעות ואיומים. 

המדינה והסנגוריה הציבורית טענו לעומת זאת כי לא ניתן לראות בעניינו של המבקש "עניין פלילי" כלל ועיקר. 

לטענתן, מטרת ההוראה למניעת הפרעה היא לתת בידי השופטים כלים להתמודד עם התפרעויות וניסיונות לשבש את ההליך, ובשונה מעניין פלילי רגיל, לא נערך במסגרתה הליך של "בירור אשמה". 

כלי אפקטיבי

לאחר ניתוח החקיקה הרלבנטית, המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, החליט לקבל את עמדת המדינה והסנגוריה הציבורית וקבע כי הסוגיה הנוכחית אינה "עניין פלילי" ולפיכך המבקש כלל אינו זכאי להגיש בקשה למשפט חוזר.

השופט עמד על ההבדלים בין עניין פלילי רגיל לבין הסנקציות שהוטלו מכוח ההוראה למניעת הפרעה ופירט בין השאר כי בעוד שתכליתו של הליך פלילי רגיל היא בירור האשמה, התכלית של ההוראה המדוברת היא מתן כלי דיוני מהיר ואפקטיבי בידי השופטים לשמירה על הסדר באולם. כמו כן, בעוד שבהליך פלילי רגיל מוקנית למורשע זכות ערעור במקרה זה ההחלטה היא סופית למעט, העובדה שהיא מותנית באישור נשיא בית המשפט העליון.

הבדלים אלו והבדלים נוספים, ציין השופט, מובילים למסקנה כי אין לראות בסוגיה הנוכחית "הליך פלילי" – אשר רק בגינו ניתן להגיש בקשה למשפט חוזר. 

מעבר לזה, השופט קבע כי הענקת האפשרות למשפט חוזר במקרה זה אינה ישימה, שכן היא תצריך מהדיינים להעיד ולהגן על החלטתם – דבר שאינו מתקבל על הדעת. 

משכך, הסנקציות שהוטלו על המבקש אושררו על ידי בית המשפט העליון והוא יצטרך לשלם את הקנס המופחת שהוטל עליו. 

לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ המבקש: עו"ד אלן עושרת
• ב"כ המשיבה (המדינה): עו"ד תומר סגלוביץ

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין