פלוני נ' מדינת ישראל

א.           בית הדין הרבני האזורי בחיפה החליט להטיל על המבקש עונש מאסר וקנס כספי מתוקף סמכותו על-פי סעיף 2(א) לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), תשכ"ה-1965 (להלן גם החוק למניעת הפרעה). הענין הובא בפני נשיאת בית משפט זה, שדחתה את השגת המבקש על החלטת בית הדין. האם עומדת למבקש זכות להגיש בקשה למשפט חוזר על החלטת בית הדין? השאלה המשפטית במהותה היא היקף תחולתו של מוסד המשפט החוזר, ופירושו של "ענין פלילי" לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (להלן חוק בתי המשפט או החוק) התוחם משפט חוזר. 

רקע והליכים קודמים

ב.            ביום 19.12.16 התקיים דיון בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, במסגרת מאמצי בית הדין לגרום לבנו של המבקש ליתן גט לאשתו ולהתירה מכבלי עגינותה החיה. כעולה מתוך הכתובים, במהלך הדיון הרבה המבקש לצעוק באולם בית הדין, התקרב לעבר הדיינים, הניף את ידיו כלפי אב בית הדין ושיבש את מהלך הדיון הסדיר. בית הדין חזר והתרה במבקש, כי אם לא יחדל מהתנהגותו עלול הוא להיעצר ולהיקנס, אך הלה לא שעה לאזהרות הדיינים. בעקבות זאת, ומשנמשכה התנהגותו המבזה והמאיימת של המבקש כלפי בית הדין, החליט בית הדין להשית עליו מאסר למשך 72 שעות וקנס כספי בסכום של 30,000 ₪ (להלן גם החלטת בית הדין).

ג.            בהתאם להוראות הדין המסמיכות את בית הדין להטיל סנקציות על אתר (כפי שיפורט להלן), הובאה החלטת בית הדין לעיונה של נשיאת בית משפט זה באותו יום. הנשיאה הורתה על עיכוב ביצועם של המאסר ותשלום הקנס, ועל הגשת עמדת בעלי הדין בסוגיה. כן הורתה הנשיאה לבית הדין להבהיר מכוח איזה חוק הוטלו הסנקציות על המבקש, וזאת נוכח אי בהירות שהתגלעה לענין זה במספר החלטות שהוציא בית הדין מתחת ידיו בתיק. חרף הוראת הנשיאה לעיכוב ביצועה של החלטת בית הדין, שוחרר המבקש רק ביום 20.12.16, לאחר ששהה במעצר 24 שעות.

ד.            ביום 5.1.17, לאחר שהוגשו עמדות בעלי הדין, ומשהבהיר בית הדין כי עונשי המאסר והקנס הוטלו על המבקש מכוח סעיף 2(א) לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), תשכ"ה-1965, הורתה הנשיאה כי התיק ייקבע לדיון בפניה, תוך שהותירה את עיכוב הביצוע ביחס לעונשי המאסר והקנס שהוטלו על המבקש. ביום 30.1.17 התקיים הדיון בפני הנשיאה.

ה.           בהחלטת הנשיאה מיום 31.12.16 נקבע, כי החלטת בית הדין ניתנה בגדר סמכותו ובהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 2 לחוק למניעת הפרעה. עם זאת, הוטעם כי הואיל ובדיון שהתקיים בבית הדין ביום 19.12.16, הזהירו הדיינים את המבקש בלשון מפורשת, שהמשך התנהגותו צפוי לעלות לו במאסר למשך 24 שעות ובקנס של 10,000 ₪, הנה התראה בלשון זו "כובלת" את בית הדין ומחייבת אותו שלא להחמיר ביחס לאותו עונש שהוא עצמו הזהיר לגביו. משכך, והואיל והמבקש כבר נאסר למשך 24 שעות, נקבע כי לא יוטל עליו עונש מאסר נוסף. כן נפסק, כי על המבקש לשלם לאוצר המדינה קנס בסך 10,000 ₪, שלגביו הוזהר בדיון בבית הדין (להלן גם החלטת הנשיאה).

ו.             ביום 31.1.17 הגיש היועץ המשפטי לשיפוט רבני הודעה לבית משפט זה, ובה מחה כנגד טענת המבקש, שנשמעה בדיון בפני הנשיאה יום קודם לכן, לפיה בית הדין תיכנן מראש להביא למעצרו, ואף הזמין את המשטרה לעצרו עוד בטרם נחתמה ההחלטה בענין זה על-ידי הדיינים. כראיה להכחשת האמור, צירף היועץ לשיפוט רבני העתק מיומן האירועים של חברת האבטחה של בית הדין, בו צוינה שעת הזמנת המשטרה, המזימה, לשיטתו, את גרסת המבקש. במקביל, ביקש המבקש מבית המשפט שלא לדון בהודעת היועץ לשיפוט רבני עד שתוגש תגובה מטעמו. ביום 2.2.17 הוציאה הנשיאה החלטה לפיה:

"לשאלת הזמנת המשטרה לבית הדין הרבני האזורי לא היתה כל חשיבות בהכרעתי מיום 31.1.17. לפיכך, איני רואה צורך לעסוק בסוגיה זו באמצעות הודעות, הסתייגויות וטענות – המועלות לאחר שכבר ניתנה ההחלטה".