נתקע במעקה בטיחות, ביהמ"ש: תאונת דרכים שמכוסה בביטוח

הנפגע סיפר כי עצר במהלך הדרך כדי לתקן תקלה במשאית ובדרכו חזרה לתא הנהג נתקל במעקה ושבר את ידו. חברת הביטוח הפניקס טענה שזו לא תאונת דרכים ולכן היא לא צריכה לשלם לנפגע דבר, אך בית המשפט חשב אחרת.

השופט שי משה מזרחי מבית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי חברת הביטוח "הפניקס" תצטרך לשלם למבוטח פיצויים על נזקי תאונת דרכים, תוך דחיית טענתה כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא חל כאן. מדובר בנהג משאית ששבר את ידו כשעצר כדי לבדוק רעשים מוזרים שבקעו מהרכב. לאחר שנקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק – בית המשפט שלח את הצדדים עם הצעת פשרה למחשבה. 

התאונה אירעה במאי 2015. התובע שמע במהלך נסיעה במשאית רעשים שעולים מהמטען. הוא עצר בצד הדרך כדי לראות מה פשרם וראה כי אחת הרצועות של המטען משוחררת. לדבריו, לאחר שניגש למתוח את הרצועה כשהוא מאחורי מעקה הבטיחות, הוא ניסה לעבור אותו כדי לחזור לתא הנהג אך רגלו נתפסה והוא נפל ושבר את היד. כתוצאה מכך, הוא יצא לחופשת מחלה וחזר לעבודה רק אחרי חצי שנה.

בתביעה שהגיש כנגד מבטחת הרכב – "הפניקס" –  בדצמבר 2016, הוא טען כי מאחר שנפגע בזמן שטיפל בתקלה פתאומית ברכב מדובר בתאונת דרכים לפי החוק. כלומר, לטענתו התקיים קשר סיבתי בין השימוש שלו במשאית לבין הפגיעה. בתוך כך הוא הוסיף כי אף נעזר במשאית ונשען עליה כשניסה לעבור את המעקה ונפל.

מנגד "הפניקס" טענה כי אין כל קשר סיבתי בין נפילת התובע לבין השימוש במשאית. באופן כללי היא טענה שלא מתקיימים כאן תנאי החוק להכרה בתאונת דרכים משום שהפגיעה לא אירעה בזמן השימוש ברכב, העלייה אליו או הירידה ממנו, והתובע גם לא הוכיח כי היה חייב לתקן את הרצועה לצורך המשך הנסיעה. בהקשר זה היא טענה כי עצירה שלא לצורך מסכנת את משתמשי הדרך ומוציאה את אירוע מגדר תאונת דרכים.

בנוסף העלתה הפניקס טענות לעניין חוסר אמינותו ומהימנותו של התובע, שמסר גרסאות שונות לאירוע, למשל כאשר בגרסתו הראשונה לא הזכיר שנשען על המשאית ולפתע העלה זאת בבית משפט.

נעשה ברכב שימוש

אולם השופט מזרחי קבע שלשאלה האם התובע נשען על המשאית או לא ממילא אין השפעה על המסקנה שמדובר בתאונת דרכים לפי מבחני החוק והפסיקה. השופט הסביר כי כל תיקון שנעשה ברכב או במטען שלו בעת נסיעה נכנס לגדר "שימוש ברכב" שנדרש לצורך הוכחת תאונת דרכים.

השופט דחה את טענת "הפניקס" כי התובע לא הוכיח שחיזוק הרצועה נדרש לצורך המשך הנסיעה וקבע שהיא "משוללת כל יסוד" ומדובר בחוכמה בדיעבד.

השופט קבע שנכון שנזקיו של התובע לא באו כתוצאה ישירה של חיזוק המטען אלא כתוצאה ממכשול שנקרה בדרכו חזרה אל המשאית, אולם מאחר שכל הפעולות אותן ביצע התובע מרגע שירד מהמשאית ועד התאונה היו קשורות לשימוש שעשה ברכב, כך גם הפציעה.

"הירידה, חיזוק המטען וההליכה חזרה אל המכונית במהלכה נפגע, היו כולם בבחינת רצף פעולות אחד שהתרחש בקרבת הזמן והמקום לרכב" כתב השופט וקבע כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק.

השופט סיים את דבריו בכך שהציע לצדדים מתווה לפשרה לגבי סכום הפיצויים, והם נשלחו לחשוב עליו (תוכן הפשרה לא פורט בהחלטה)

• בא כוח התובע: עו"ד אברהם שרם
• באת כוח הנתבעת: עו"ד דנה לדרר בר משה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין