פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

גדר המחלוקת:

השאלה העומדת להכרעה בתובענה זו הינה, האם התאונה שחווה התובע ביום 18.5.2015 הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

1. ביום 2.11.2017 תיאר התובע באולם בית המשפט את התאונה הנדונה:

    

   "ביום 18/5/15 נסעתי משדה התעופה לכיוון אשדוד בכביש 1, זה היה במהלך עבודה. שחררתי סחורה משם והייתי צריך להוביל אותה לאשקלון.

   במהלך (ה)נסיעה עליתי על כביש 4, שמעתי רעשים, עצרתי את האוטו בסמוך למעקה בשביל לראות מה קורה. ירדתי מצד שמאל של האוטו והלכתי מקדימה. עברתי את המעקה כדי לראות מה קורה. הסתכלתי כבר מעבר למעקה על המטען. זו משאית פתוחה עם ארגז פתוח. ראיתי שהרצועה היתה משוחררת. מתחתי אותה, ואני עדיין מעבר למעקה, את כל הפעולה עשיתי מעבר למעקה.

   בדרך חזרה שסיימתי הכל, הייתי צריך לחזור לאוטו, לעלות את המעקה, נשענתי על המשאית ולעבור את המעקה, ברגע שהייתי צריך לעבור את המעקה נתפסה לי הרגל במשהו ונפלתי, ושברתי את יד שמאל. חזרתי לעבודה רגילה לאחר 6 חודשים".

    

   טענות התובע בסיכומיו:

2. התובע נאלץ לרדת מרכבו לשם ביצוע תיקון דרך ועצירתו מקיימת את תכלית השימוש ברכב, זאת החל משלב הירידה, המעבר על גדר הבטיחות, חיזוק המטען ושובו לתא הנהג.

3. התובע עונה גם על המבחן התחבורתי, קרי, התאונה אירעה במהלך עניינים אשר נועד לצורך קיומה של תכלית השימוש ברכב- נסיעתו, תחבורתו.

4. התובע עונה על כל המבחנים שהוצבו בפסיקה לעניין תיקון וטיפול דרך, בהם מבחן הפתאומיות, הזמן, מקצועיות, מהות הטיפול, רכיביו.

5. התאונה עולה בקנה אחד גם עם הגדרת "שימוש ברכב למטרות תחבורה" הכוללת ירידה ועליה לרכב. סמיכות הזמנים והמרחק בענייננו מקיימת את דרישות הפסיקה לעניין זה.

6. בענייננו מתקיים גם הקשר הסיבתי הנדרש בין שימושו של התובע במשאית לבין נזקיו.

    

   טענות הנתבעת בסיכומיה:

7. לתובע גרסאות שונות לאירוע התאונה ובראשיתן לא הוזכרה כלל העובדה כי נשען על המשאית.

8. אין כל קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין נפילתו של התובע מהמעקה לבין השימוש הנטען ברכב.

9. התובע לא הוכיח כי הטיפול/התיקון ברכב נדרש לצורך המשכה המיידי של הנסיעה.

10. פגיעתו של התובע אירעה כתוצאה ממעשה אקטיבי שלו ולא באופן פאסיבי ולא צפוי ממפגע כלשהו.

11. לא מדובר בתיקון או בטיפול דרך ברכב.

12. לא מדובר בכניסה לרכב או עליה לרכב.

     

    דיון והכרעה "טיפול- דרך או תיקון- רכב בדרך":

13. הנתבעת מפנה לתיאור התאונה על ידי התובע במסמכים הרפואיים ו/או כפי שבאו לידי ביטוי בהצהרתו למוסד לביטוח לאומי, שם נעדר התיאור המערב את הישענות התובע על המשאית. ממסמכים אלה עולה לכאורה כי התובע החליק על הכביש בעודו מנסה לשוב אל המשאית. כפי שאראה להלן אין בתיאורים השונים כדי להוביל לתוצאה שונה. התוצאה המתבקשת מכל תיאוריו של התובע הינה, כי המדובר בתאונת דרכים על פי החוק שכן אירעה עקב תיקון/טיפול דרך. להלן הסבריי. אפתח בסיכום וסקירה של הנושא כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה.

14. כב' השופט ריבלין מציע בספרו ש"תיקון" הוא מושג מצומצם יותר מאשר "טיפול". בעוד התיקון מתייחס אל הרכב על חלקיו האינטגרליים ולפעולות המבוצעות בו מחמת תקלה בלבד, הטיפול הוא לאו דווקא תוצאה של תקלה ותחומיו מדויקים פחות. עם זאת, גם על הטיפול להיות ברכב עצמו לרבות במטענו.

15. עיון בהגדרה של טיפול או תיקון דרך מעלה שלוש קביעות בלעדיהן אין: האחת: שנדרש טיפול או תיקון שנעשו "בדרך", השנייה: שהטיפול והתיקון האמורים ייעשו "ברכב" והשלישית: שהטיפול או התיקון ייעשו על ידי אדם "שלא במסגרת עבודתו".

16. אכן, הדבר הראשון שניתן לומר על ההגדרה הוא שהיא דורשת קיומו של סיכון תעבורתי: לאו דווקא כי המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בהגדרה הבסיסית כבא "למטרות תחבורה" אלא מכיוון שהמחוקק הבהיר כי התיקון או הטיפול צריך שייעשו "בדרך"- לא במוסך, לא בחניית הבית וכיוב'.

17. סקירת הפסיקה מעלה שהתייחסות ראשונה לנושא הועלתה בהערת אגב בפסק דין דראושה. כב' הנשיא ברק הביע דעתו, בהסתמך על ספרו של י' אנגלרד, כי ה"טיפול" הוא "טיפול-דרך" אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי (ראה: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – עדכון משולב (יהלום, תשנ"ו) 76). מכאן שעל פניו נדרשים שני תנאים להתקיימות טיפול דרך: המעשה נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי + המעשה נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי.

18. בהמשך שוקללה הערה זו למספר מבחני עזר לבחינת המעשה כתיקון או טיפול דרך:

    המבחן הגיאוגרפי:

    קרי, התיקון או הטיפול צריך שייעשו בדרך ולא בבית או במוסך או בחצרים של העבודה.

    אלא שגם לעניין זה ניתנו פרשנויות בפסיקת בית המשפט העליון.

    בצירוף המילים "תיקון דרך" הכוונה היא ל"דרך" במובנה הפיזי-גיאוגרפי, וזאת בניגוד למקום חניית הרכב לפני תחילתה או לאחר סיומה של הנסיעה, או חצרים של מקום העבודה.

    עם זאת, בע"א 3392/09 דהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם במאגרים] פסקה 14 (24.11.2010), העיר השופט י' עמית כי "יכול הטוען לטעון כי בחינת המושג דרך צריכה להיעשות באופן מהותי ולא פיזי-גיאוגרפי ויכול ש'תיקון דרך' ייעשה במוסך ולמרות זאת יוכר כטיפול דרך ולהיפך". השופט עמית אומנם בחר להשאיר את אופן בחינת המושג דרך בצריך עיון, אך הוסיף: "כשלעצמי, אני סבור כי ראוי להחיל במקרה דנן את 'המבחן הגיאוגרפי' ולראות את התאונה כאירוע שהתרחש ב'דרך'" (עניין דהן, פסקה 14).

     

     

    מבחן הזמן:

    רק טיפולים הנעשים לאחר תחילת הנסיעה או במהלכה או אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי ייכנסו בגדר תיקון או טיפול דרך (חלק מהמהלך השלם של הנסיעה ברכב במובנה הרחב).

    בעניין ספנייב הוסיף כב' השופט ריבלין והסביר, כי התנאי הראשון של "בדרך" מתקיים כאשר האירוע מתרחש "החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה".

    לשני מבחנים אלה רמז בפסיקתו של השופט ברק בפרשת דראושה.

     

19. עם הזמן הוספו מבחנים נוספים:

     

    המבחן המהותי:

    מבחן זה בוחן את סוג הטיפול שבוצע ברכב. רק טיפולים או תיקונים שנוהגים לעשות בדרך ולא נזקקים במהלכו למוסכים או לבעלי מקצוע- רק טיפולים שצפוי מכל נהג ברכב לעשותו ואין מצפים ממנו להזמין בעל מקצוע לתיקון או להביא את הרכב למוסך לשם תיקונו- ייחשב תיקון או טיפול דרך.

     

    קשירת מטען קודם לתחילת הנסיעה- אינה בבחינת טיפול דרך וגם אין המדובר בטיפול פתאומי אלא בפעולה שגרתית שצריך לבצעה דרך קבע לפני תחילת הנסיעה (פרשת חסן נביל).

     

     

    מבחן פתאומיות התקלה:

    התיקון או הטיפול צריך שייעשו עקב תקלה פתאומית או אירוע פתאומי.

    לעניין זה עוד בפרשת ינטל הביע בית המשפט העליון את דעתו כי ייתכן שהמונח טיפול דרך מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה" (ראו לעניין זה את פסק הדין בעניין חסן נביל).

     

     

     

    מבחן הטיפול ברכיבי הרכב עצמו:

    תנאי נוסף הוסף בפרשת ספנייב ועל פיו טיפול דרך חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו ולא ברכיב שאינו קשור ברכב כמו הסרת מכשול מן הדרך, גם אם נדרש לצורך המשכה המיידי של הנסיעה.

     

    מכאן גם כי טיפול בחלק של מטען שהשתחרר במהלך הנסיעה ובלט מארגז המשאית ונועד להסיר סיכון תעבורתי כמוהו כטיפול ברכב עצמו או באחד מרכיביו ואינו דומה להסרת מכשול מהדרך (פרשת ספנייב).

     

    סיכום של הכללים ניתן בפסק דינו של כב' השופט זילברטל בעניין הפניקס נגד פלוני מיום 10.11.2015:

    "לא פעם הובעה בפסיקה הדעה כי ההבחנה בין פעולות הנכנסות בגדר "תיקון דרך" או "טיפול דרך" לבין פעולות שאינן עונות להגדרה זו היא הבחנה "קשה ומלאכותית", וקו הגבול בין "תיקון דרך" ל"תיקון בית" הוא דק מן הדק (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, מב (2) 844, 859 (1988); רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד, [פורסם בנבו] פסקה 6 (22.5.2011)). מעטה חוסר הבהירות שאפף את הסוגיה, אף שלא נמוג כליל, הופג במעט לאחר שבשורה של פסקי דין הבהיר בית משפט זה מהם התנאים שבהם יש לעמוד על-מנת שאירוע ייחשב "תיקון דרך" (ראו: עניין נביל; רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב [פורסם בנבו] (16.6.2010) (להלן: עניין ספנייב); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 157-155 (מהדורה רביעית, 2013) (להלן: אנגלרד)). התנאים הם שהתיקון התרחש בדרך; שמדובר באירוע פתאומי; התיקון לא מצריך איש מקצוע; והטיפול הוא ברכב עצמו או באחד מרכיביו".

     

    ולענייננו:

20. ראשית אסלק מדרך את טענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח שחיזוק הרצועה היה נדרש לצורך המשכה של הנסיעה. הטענה משוללת כל יסוד. התובע שמע רעשים מתא המטען ובבדיקתו הבחין כי הרצועה הקושרת את המטען עצמו משוחררת. די בכך כדי להביא למסקנה כי היה צורך לחזק את הרצועה על מנת שהמטען לא יתנתק במהלך הנסיעה. בחכמת ה"בדיעבד" לא סגי. הדברים שונים בתכלית מהמקרה שאליו הפנתה הנתבעת, שם דובר על פעולה שגרתית של הנפגע ברכב. וכעת להמשך הסקירה.

21. לו היה התובע נפגע בעודו יורד מן המשאית לשם חיזוק המטען, ברי כי נזקיו היו נכנסים בגדרו של החוק, שהרי ירידה מן הרכב הינה חלק מהגדרת "שימוש ברכב מנועי" וירידה לשם תיקון או טיפול ברכב, שגם הם חלק מהגדרת השימוש, על אחת כמה וכמה.

22. ברי כי לו היה התובע נפגע בעודו מחזק את מטען המשאית כמתואר על ידו, נזקיו היו נכנסים בגדר החוק. אכן, זה מכבר נקבע כי חיזוק מטען שעלול ליפול ממשאית נכנס בגדרה של ההגדרה "טיפול דרך או תיקון דרך". לעניין זה ראה על דרך "מכלל הלאו עולה ההן" את פרשת ספינייב הנ"ל.

23. לו היה נפגע התובע בעודו עולה חזרה אל תא הנהג לאחר הטיפול במטען שעל משאיתו, נזקיו היה נכנסים בגדרו של החוק, שכן הסבריי לעיל בכל הנוגע לירידה מן הרכב יפים הם גם לעליה.

24. אלא שנזקיו של התובע לא באו עליו כתוצאה "ישירה" של חיזוק המטען. אלה באו עליו כתוצאה מ"מכשול" שנקרה בדרכו חזרה אל המשאית, עת הרים את רגלו מעבר למעקה וזו נתפסה בדבר מה. עצם העובדה כי התובע נשען על המשאית על מנת להקל עליו את המעבר אל מעבר למעקה הבטיחות, לא צריך ו/או יכול להכניסו אל גדרי החוק, שכן לא כל מגע של מאן דהוא עם רכב, ויהא זה אפילו הנהג, מקים עילה לפי החוק. "הקושי" טמון, כאמור, בעובדה כי הנזק נגרם כתוצאה מאלמנט שאינו קשור ישירות ברכב. לדעתי אין הדבר צריך לשנות מהתוצאה.

25. הנכון לקבוע הוא כי בנסיבות המקרה, התובע לא ניתק את המגע עם הפעולות הקשורות ברכבו (קרי התיקון/הטיפול); כל מעשיו למן הרגע שירד מן הרכב ועד רגע התאונה היו קשורות בטבורן לשימוש שעשה ברכב ועל כן גם הפציעה כתוצאה מהמכשול שנקרה בדרכו חזרה אל תא הנהג קשורה לשימוש שעשה ברכבו. אכן, הירידה, חיזוק המטען וההליכה חזרה אל המכונית במהלכה נפגע, היו כולם בבחינת רצף פעולות אחד שהתרחש בקרבת הזמן והמקום לרכב.

26. התובע מציע לקבוע שנזקיו נכללים גם בגדר התיבה "עלייה" לרכב. הגם שמצאתי לנכון לקבוע כי הנזק נכלל בגדר הטיפול/תיקון של הרכב, מקובלת עלי גם הקביעה כי נזקיו של התובע אירעו במסגרת העלייה לרכב, זאת על בסיס שלל הסיבות שמניתי וסיכמתי בסעיף 25 לעיל.

27. כך גם מתקיים אותו קשר סיבתי נדרש, הן בפן העובדתי, כמתואר לעיל, והן בפן המשפטי, ככל שהוא נוגע בשיקולי מדיניות משפטית. הסיכון שהתממש בתאונה נשוא התביעה- סיכון תעבורתי- והוא אינו רחוק מדי כדי להוביל למסקנה או לתוצאה שאין הוא נכלל בגדר הסיכונים שהחוק בא לכסות עליהם.

     

28. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי המדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק.

29. הצעת פשרה על בסיס תחשיבי הנזק תשלח לצדדים בהמשך.

     

     

     

     

    ניתן היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.