המדינה ביטלה את שיעורי המחול בחטיבת הביניים בחולון מה שמנע מהמורה למחול לחזור לעבודתה. תביעתה נגד משרד החינוך התקבלה חלקית.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהוגשה נגד המדינה (משרד החינוך) משום שסירבה להשיב מורה למחול לעבודתה לאחר שסיימה חופשת לידה. המדינה טענה להגנתה כי המורה ידעה שמקומה לא מובטח משום שהועסקה כממלאת מקום, אך השופטת דגית ויסמן הדגישה כי "אין משמעות הדבר שהתובעת משוללת זכויות או שאינה זכאית לזכויות על פי חוק עבודת נשים או חקיקת המגן בכלל".
התובעת לימדה מחול בחטיבת הביניים "עתידים" שבחולון בשנות הלימודים תשע"א-תשע"ב (2010-2012). מאחר ששיעורי מחול לא נחשבו לחלק אינטגרלי מתכנית הלימודים וההשתתפות בהם הייתה בגדר רשות, התובעת נקלטה למשרה של "ממלאת מקום".
במחצית הראשונה של 2012 התובעת גילתה שהיא בהריון. זמן קצר לפני תחילת שנת הלימודים 2012-2013 היא נאלצה לשהות בשמירת הריון ולכן הודיעה למנהליה שלא תוכל ללמד בשנה הזו.
בינואר 2013 התובעת ילדה ויצאה לחופשת לידה. עם תום החופשה, היא פנתה למנהלת בית הספר במטרה לבחון את השיבוץ שלה בשנה העוקבת, אך נענתה כי שיעורי המחול בוטלו בשל "מחסור בשעות".
התובעת פנתה בנושא לגורמים שונים במשרד החינוך, אבל כולם השיבו לה כי המשרד לא מחויב להשיב אותה לעבודה משום שהיא ממלאת מקום.
בתביעה שהגישה במרץ 2015 נגד המדינה, התובעת טענה כי הפיטורים נוגדים את חוק עבודת נשים משום שהיא פוטרה במהלך התקופה המוגנת (60 הימים שלאחר חופשת הלידה). התובעת הוסיפה כי היא הופלתה בשל היותה אם ולכן יש לשלם לה פיצוי גם בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בנוסף, היא ציינה כי שולמו לה פיצויי פיטורים חלקיים בלבד וכי היא פוטרה ללא שימוע.
מנגד, המדינה הכחישה שהתובעת הופלתה או שנפל פגם בהליך פיטוריה. לטענתה, התובעת הייתה מודעת לאפשרות שלא תשוב לעבודה שכן מלכתחילה הועסקה כממלאת מקום.
עוד נטען כי שיעורי המחול בוטלו עקב ביקוש נמוך וללא קשר ללידת התובעת, ועל כן לא היה צריך לערוך לה שימוע.
לגבי התשובות ממשרד החינוך נטען שהתובעת לא ציינה בפני אותם גורמים את העובדה שסיימה חופשת לידה.
חוסר הבנה
ואכן, בחינה של עדויות הצדדים יצרה בשופטת ויסמן את הרושם כי התובעת לא הושבה לעבודה עקב ביקוש נמוך לשיעורי מחול ולא מחמת הפלייתה כאם. משכך, התביעה לפיצוי בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחתה.
גם התביעה לפיצוי על פיטורים ללא שימוע נדחתה לאחר שהשופטת שוכנעה כי נציגי הנתבעת סברו שהתובעת כבר סיימה את תפקידה עקב ביטול שיעורי המחול.
לעומת זאת, השופטת קבעה כי "סיום העסקתה לאחר חופשת הלידה היה בניגוד לחוק עבודת נשים", אך בהמשך היא ציינה כי מאחר שהתובעת עצמה גרמה לחוסר הבנה כשלא הבהירה בפני גורמי משרד החינוך את מצבה בצורה מפורשת –הפיצוי שייפסק לטובתה יהיה "על הצד הנמוך".
בסופו של יום, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 20,183 שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך 7,000 שקלים.
עו"ד אריה איזקסון
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.