נער שנפצע ברחוב יקבל מהעירייה 215 אלף ש'

בן ה-13 נפל בגלל מהמורה ונחתך באזור העפעף. הוא סיפר שכיום, 9 שנים לאחר התאונה, הוא מתקשה לפתוח את העין והדבר מפריע לו בלימודי הרפואה. השופטת קבעה כי עיריית נוף הגליל התרשלה

נער שנפל בגלל מהמורה ברחוב בנוף-הגליל יקבל מהעירייה 215 אלף שקל - כך פסק לאחרונה בית משפט השלום בעפולה. השופטת ודאד יונס גנאים קבעה שאי-דאגת הנתבעת לתקינות המדרכה עולה כדי רשלנות מצדה. היא דחתה את בקשתה לייחס לצעיר, כיום סטודנט לרפואה, אשם תורם.

האירוע התרחש בספטמבר 2016: לגרסת התובע (22), בזמן שהלך ברחוב ציפורי שבעיר הצפונית לכיוון בית חברו, מעד על פניו לאחר שדרך על אבן משתלבת שקועה במדרכה. הוריו פינו אותו לרמב"ם כשסובל מכאבים עזים ומחבלה בלחי ועפעף שמאל. החתך בפנים נתפר והוא שוחרר לביתו.

ואולם התאונה הכואבת לא נגמרה שם אלא הותירה בצעיר, כיום סטודנט לרפואה, את אותותיה: לטענתו, מלבד "צלקת מכוערת שכולם רואים" אשר לדבריו תקשה על עיסוקו העתידי כרופא, הוא סובל מקושי למצמץ בעין הפגועה - עד כדי כך שלעתים נאלץ לפתוח אותה עם היד - והדבר מפריע לו בלימודיו. הוא ביקש להטיל את מלוא האחריות לנזקיו על עיריית נוף-הגליל ולחייבה בפיצוי של כמיליון שקל.

אלא שהעירייה לא מיהרה לשלוח את היד לכיס. היא טענה שמדובר לכל היותר בהפרש גובה מינימאלי שאינו מהווה מפגע או סכנה להולכי רגל, וכי ככל הנראה התובע נפל בשל חוסר זהירותו. בהתאם לכך נטען שיש להטיל עליו אשם תורם משמעותי של 50% לפחות. בתוך כך טענה העירייה שנכותו של הצעיר היא אסתטית בלבד.

מכשול ברור

השופטת יונס גנאים קבעה שהעירייה התרשלה כלפי הצעיר, וכי אין לייחס לאחרון אשם תורם כלל. "העירייה הפרה את חובת הזהירות בכך שלא פעלה לתחזוקה תקינה של המדרכות והסרת מכשולים", כתבה תוך שחידדה: "היעדר ידיעה בפועל על המפגע אינו פוטר מאחריות, שכן חובת העירייה כוללת בדיקה אקטיבית ושקידה ראויה לאיתור סיכונים במרחב הציבורי".

בפסק דינה הדגישה השופטת כי רשות מקומית אינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים עד שתקבל התראות מתושבים על מפגעים, אלא עליה לבצע סריקה יזומה של רחובותיה על מנת לאתרם ולסלקם מבעוד מועד. "אומנם המדרכה אינה משטח סטרילי וייתכנו מעידות או החלקות טבעיות גם ללא קיומם של מכשולים", העירה, "עם זאת בענייננו שוכנעתי כי זו לא הייתה מעידה טבעית", אלא כזו שנגרמה בשל "מכשול ברור".

בעניין האשם התורם נימקה השופטת את החלטתה בגיל התובע בזמן התאונה (כאמור, 13), ובכך שהלך בצורה רגילה במדרכה, ללא תרומה כלשהי מצדו להתרחשות הנזק. לצד זאת היא קיבלה חלקית, בסוגיית הנזק, את טענת העירייה ביחס להשפעת הנכות על כושר התעסוקה של הצעיר: החלטתה הייתה להעמיד את הנכות התפקודית על מחצית בלבד מזו הרפואית.

בנוסף דחתה השופטת, בהקשר הזה, את בקשת הצעיר לחשב את נזקיו החל ממועד סיום ההתמחות ברפואה (יוני 2037) ועד גיל הפרישה, על סמך שכר של 40 אלף שקל. היא הבהירה שאין לדעת אם התובע אכן ישלים בהצלחה את לימודיו, וגם אם כן - באיזו התמחות יבחר, ולכן היא מעמידה את השכר לעניין חישוב הנזק על 15 אלף שקל לחודש בלבד.

על רקע נתונים אלה חייבה השופטת את העירייה לשלם לצעיר 180 אלף שקל בגין ראשי הנזק השונים בשל התאונה - כגון כאב וסבל והפסדי השתכרות - בתוספת 35 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובע: עו"ד האני עילוטי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד זייד מנסור

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.