פלוני נ' עיריית נוף הגליל

התובע יליד X.X.03, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לו נגד הנתבעת לאחר שנפל בשטחה בהיותו בן 13. על פי הנטען בכתב התביעה ביום 27.9.2016 בשעה 18:00 בזמן שהתובע הלך ברח' ציפורי בעיר נוף הגליל לכיוון בית חברו, מעד לאחר שדרך על מהמורה שנוצרה מאבן משתלבת שקועה במדרכה וכתוצאה מכך הוא נפל ונחבל בפניו.

לאחר התאונה תקשר התובע להוריו והועבר על ידם לבית חולים רמב"מ כשהוא סובל מכאבים עזים בפנים ומחבלה באזור לחי ועפעף שמאל, הוא נבדק על ידי רופא פלסטיקאי ואובחן כסובל מחתך בפנים, החתך נתפר והתובע שוחרר מבי"ח. מומחה התביעה קבע כי לתובע נותרה נכות בגין צלקת בולטת בזווית העין העוברת מהעפעף לכיוון העפעף התחתון בשיעור של 10% לפי סע' 75(2)(ב) לתקנות המל"ל, בגין צלקת בולטת ומכערת הממוקמת בחלק הצדדי של מפתח העין.

הנתבעת הכחישה קיומו של מפגע כלשהו במדרכה וטענה כי לכל היותר מדובר בהפרש גובה מינימאלי שאינו מהווה מפגע או סכנה להולכי רגל וככל הנראה התובע נפל בשל חוסר זהירותו וללא קשר לדרך. על פי חוו"ד מומחה הנתבעת לתובע נותרה צלקת רחבה, גלויה ובולטת לעין העונה להגדרה של צלקת מכערת. מאחר ועברה למעלה משנה מזמן הפגיעה, ניתן לקבוע כי מדובר בצלקת בוגרת ויציבה, אשר אינה צפויה להשתפר. מיקום הצלקת תואם את אופי הפציעה המתואר ע"י התובע ומשפחתו ,של נפילה ברחוב וחבלה בפנים. המומחה קבע כי מדובר בצלקת מכערת בפנים מצב המקנה 10% נכות לפי סע' 75(2)(ב) לתקנות המל"ל.

להוכחת התביעה הגיש התובע תצהיר שלו ושל אביו. בתצהיר ציין התובע כי ביום 27.9.2016 בשעה 18:00 אחרי צהריים הלך ברח' ציפורי הממוקם בעיר נוף הגליל לכיוון בית חברו, כשלפתע מעד בגלל דריכה מבלי לשים לב למהמורה שנוצרה מאבן משתלבת שקועה על המדרכה וכתוצאה מכך נפל ונחבל קשות בפנים. מיד לאחר התאונה התקשר להורים שלו שהעבירו אותו לבי"ח כשהוא סובל מכאבים עזים בפנים ומחבלה באזור לחי ועפעף שמאל, החתך נתפר והוא שוחרר. הוא הצהיר כי כתוצאה מהפגיעה הוא סובל מהגבלה בתנועות עין שמאל, הפרעה בראייה וכאבים יומיומיים ומתמשכים סביב הפגיעה. הפציעה פגעה באיכות החיים שלו, בתפקוד היומיומי וביכולתו לעבוד. הוא הצהיר שהוא סטונדט לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ובעוד כמה שנים יסיים את לימודיו ויצטרך באופן יומיומי לטפל באנשים שונים ולפגוש מספר רב של אנשים בתדירות גבוה. הפגיעה גם פוגעת בתפקוד שלו כרופא. בתקופת הפגיעה נזקקי לעזרה וליווי בביצוע הפעולות היומיומיות הפשוטות והבסיסיות ביותר, על ידי בני משפחתו. הוא ביקש לפסוק לו פיצוי לפי נכות תפקודית של 20%, ושכר מינימום עד סיום הלימודים בחודש 5/29 לאחר מכן לפי השכר הממוצע במשק עד סיום ההתמחות ב- 6/37 ומאז ועד גיל הפרישה לפי שכר של 40,000 ₪.

בעדותו מסר כי הוא בן 22, במועד התאונה היה בן 13. באותו יום נסע באוטובוס וירד בתחנה הקרובה לביתו של החבר ומשם הלך ברגל על המדרכה ולפני שהגיע לבית של החבר, במהלך ההליכה מעד במהמורה שקועה באבן משתלבת, נפל קדימה והפנים פגעו באבן המשתלבת ותלשו לו את העור בצד שמאל. לא היו עדים לתאונה. רק אבין הגיע לעזור לו. הוא העיד שכל הזמן הוא הסתכל למרחב ולא הבחין במהמורה השקועה משום שהאבנים המשתלבות מסביב היו מסודרות יחסית. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הולך ברחוב הזה. אביו עבד בעפולה ולקח לו בסביבות 20 דקות להגיע. והתובע ישב במדרכה. כשאביו הגיע לקח אותו ברכב לאימא שהיא רופאה ואז פינו אותו לבית חולים. הוא העיד כי הוא צילם את התמונות של המדרכה, סמוך לאחר התאונה. המהמורה הייתה באמצע המדרכה הוא צילם תמונות מרחביות למדרכה כדי לתמוך בטענה כי לא ניתן להבחין במהמורה, הוא לא דיווח לעירייה על המפגע כי היה עסוק בהחלמה, וגם לא היה בטוח שזה עוזר. הוא נפל משום שדרך בבור ולא ראה את המהמורה. בחדר מיון אמר שהוא נפל על הפנים. סיבת הנפילה לא נרשמת בד"כ במיון עמוס. הוא העיד כי הוא סטודנט לרפואה. מעבר לצלקת המכוערת שכולם רואים יש לו קושי ורגישות בפתיחת וסגירה של העין במיוחד בשעות הבוקר. זה מפריע בלימודים.

אביו של התובע הצהיר כי ביום התאונה התקשר אליו התובע לאחר שנפל ונחבל בפנים כתוצאה ממהמורה באבן המשתלבת במדרכה, ואז הוא נסע למקום התאונה וראה את התובע שוכב על המדרכה וסובל מפתח רחב באזור עין שמאל. הוא פינה אותו יחד עם אשתו לבית חולים ולאחר התאונה נזקק התובע למנוחה ממושכת וסבל מכאבים. לאורך תקופה ארוכה הוא ליווה את התובע בביצוע מטלות רבות, ונעדר מעבודתו.

הוא העיד כי היה בעפולה כשהתובע התקשר אליו, לקח לו כ-20 דקות להגיע אליו, כשהגיע אליו הוא היה לבד יושב על המדרכה, משם הוא לקח אותו לאמו והם נסעו לבית חולים. הוא ראה את המהמורה היא היתה באבנים המשתלבות באמצע המדרכה. הוא לקח אות התובע לטיפולים והיו עסוקים בלטפל בתובע ולכן לא דיווחו לעירייה. הפגיעה הפריעה לו בסגירת העפעף, ומפריעה לו בלימודים, זה גורם לו חוסר נוחות ועייפות.

הנתבעת הגישה תצהיר מטעם מהנדסת העירייה, ויומן דיווח על ליקויים, אך המצהירה לא התייצבה לדיון ותצהירה הוצא מהתיק. במקומה הגיע עובד אחר ממחלקת ההנדסה בעירייה. מבלי שהגיש תצהיר. הוא העיד כי עבר על החומר ולא ראה שהעירייה קיבלה פניה על ליקוי כלשהו במקום התאונה. בטווח של 3 חודשים לפני התאונה.

בסיכומים טען התובע כי ביום 27.09.2016, בשעה 18:00, הלך רגלית ברחוב ציפורי שבנוף הגליל כאשר לפתע מעד על מהמורה במדרכה שנוצרה מאבן משתלבת שקועה. כתוצאה מהנפילה, התובע נחבל קשות בפניו. התובע טוען כי התאונה התרחשה משום שהנתבעת לא טיפלה כראוי במדרכה, והיה עליה לדאוג לתחזוקתה ולשמור על ביטחון הולכי הרגל ברחוב. הנתבעת הפרה את החובות החקוקות המוטלות עליה, בכך שלא שמרה על תקינות המדרכה וגרמה לנפילה. התובע טופל בתחילה בבית חולים רמב"ם ולאחר מכן היה במעקבים רפואיים אצל פלסטיקאי מומחה, אשר קבע כי התובע סובל מנכות רפואית בשיעור 10% עקב הפגיעה בפניו. התובע נבדק על ידי מומחה הנתבעת אשר גם הוא קבע כי התובע סובל מנכות רפואית בשיעור 10%. התובע ציין כי כתוצאה מהתאונה, הוא סבל מפגיעות קשות בפניו, שהובילו להיווצרות צלקת מכוערת ומגבלה משמעותית בתפקוד עינו. הוא טוען כי קיים קושי בפתיחה ובסגירת העין, במיוחד בבוקר, ולעיתים אף נדרש להרים את העין בעזרת ידו. בנוסף, התובע נמנע מחשיפה לשמש למשך שנה לפחות, עקב חשש שהפגיעה בעינו תתדרדר.

הגרסה של התובע ביחס לנסיבות התאונה נתמכה בעדות אביו, אשר אישר כי אסף את התובע ממקום התאונה. האב העיד כי התקבל ממנו טלפון על תאונת הדרך מיד לאחר התרחשותה, והגיע תוך 20 דקות למקום, שם ראה את התובע במצב קשה עם פציעה בעין, והסיע אותו לבית חולים. התובע טען כי הנתבעת לא הציגה ראיות שיכולות להפריך את גרסתו או להצביע על כך שהתאונה התרחשה בשל רשלנות מצד התובע עצמו. בנוגע לאשם תורם, התובע טען כי אין לייחס לו כל אשם תורם, שכן זו הייתה הפעם הראשונה בה עבר ברחוב ציפורי. הוא הצהיר כי לא הבחין במהמורה, וכי לא היו סימונים או שלטים המתריעים בפני הולכי רגל על המפגע במדרכה. התובע טוען כי הוא הלך כמו כל אדם סביר ברחוב, וללא כל אפשרות להימנע מהמהמורה, שכן זו הייתה מוסתרת בין האבנים המשתלבות הסדירות, ולא ניתן היה להבחין בה בקלות.