בני זוג ממושב אביאל הסתבכו כלכלית לפני כ-17 שנה ומכרו את רוב נחלתם לתובע. בהסכם הוטל עליהם תשלום דמי ההסכמה אך הם נמנעו ממנו ולכן הנחלה לא הועברה על שמו. השופטת קיבלה את התביעה אך קבעה שגם התובע והמושב אשמים במצב.
בני זוג מהמושב השיתופי אביאל שליד בנימינה היו בעליה של נחלה שכללה בנוסף לאדמות חקלאיות גם את ביתם. בשנות ה-90, בדומה לחקלאים רבים אחרים, הם נקלעו לחובות כבדים, חלקם כלפי האגודה השיתופית במושב.
המוכרים עמדו בהתחייבויות? אם לא -
עורך דין מקרקעין
בניסיון להיחלץ מהמצב, הם מכרו בשנת 1993 את השטח החקלאי שלהם, תוך הותרת הבית בבעלותם. האגודה השיתופית הסכימה ותמכה במהלך והיא זו שקיבלה בסופו של דבר את התמורה, כ-160,000 שקל.
בהסכם המכר בני הזוג התחייבו לשלם לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) "דמי ההסכמה" עבור פיצול הנחלה והעברת הזכויות לרוכש.
בתביעה שהגיש הרוכש ב-2009 כנגד בני הזוג ורמ"י הוא טען כי על אף השנים שחלפו נמנעו הנתבעים מלהסדיר את התשלום והנחלה לא עברה על שמו.
בני הזוג טענו כי הסכם המכר לא תקף כי נחתם תחת מרמה ועושק שכן מאוחר יותר התברר להם כי שווי הנחלה גבוה משמעותית ממה ששילם התובע.
עוד לדבריהם, היה על התובע לקבל את הסכמתה של רמ"י לבצע את הפרדת הנחלה.
הם גם הגישו הודעת צד שלישי כנגד האגודה השיתופית וטענו כי היא התחייבה כלפיהם כי תבצע מול רמ"י הפעולות הדרושות להפרדת ביתם מיתר הנחלה וכי היא תשלם להם מחצית מדמי ההסכמה.
רמ"י הסבירה כי בהתאם להחלטות מיוחדות שהתקבלו באותה תקופה עקב משבר החקלאים, על מנת לקבל אישור לפיצול ומכירת חלק מנחלה היה על המוכר להגיש לה תב"ע מתוקנת ולשלם דמי הסכמה. שתי הפעולות לא נעשו ולכן היא לא יכלה לאשר את העברת הזכויות.
חוסר אכפתיות רשלני
השופטת שושנה שטמר מבית המשפט המחוזי בחיפה דחתה את טענות הנתבעים כי ההסכם לא תקף וציינה כי לא ניתן להעלות טענות של עושק וכפייה לאחר 17 שנה.
השופטת הוסיפה כי על פי ההסכם הייתה עליהם חובה מוגברת לפעול להפרדת הנחלה מול רמ"י והם הפרו את חובתם לעשות כן.
עם זאת השופטת קבעה כי התובע היה מודע לכך שהנתבעים לא משלמים את דמי ההסכמה וכי עקב עליית ערך המקרקעין במושבים גובה דמי ההסכמה יכול לעלות ולהקשות על השלמת הרישום. לפיכך ועקב השיהוי שבהגשת התביעה חייבה אותו השופטת לשאת ב-25% מדמי ההסכמה שרמ"י תדרוש.
באשר לאגודה השיתופית קיבלה השופטת את הודעת הצד השלישי נגדה וקבעה כי היא פעלה "בחוסר אכפתיות רשלני" ועליה לשאת במחצית מהתשלומים שהנתבעים יחויבו בהם כלפי רמ"י.
השופטת ציינה כי המחלוקת העיקרית בה נדרשה להכריע הייתה בגובה דמי ההסכמה. בעניין זה קיבלה השופטת את עמדת רמ"י כי יש לחשב את התשלום בהתאם להחלטות העבר ולא בהתאם להחלטות מיטיבות יותר שהתקבלו לאחר ביצוע עסקת המכר.
השופטת מינתה את עורך הדין של התובע ככונס הנכסים של הנחלה והורתה לאגודה השיתופית להגיש לו תב"ע מתוקנת. כמו כן היא הורתה לתובע, לנתבעים ולאגודה לשלם לו את חלקם בתשלומים לרמ"י.
עוד נקבע כי על הנתבעים לפצות את התובע ב-30,000 שקל על הפרת ההסכם, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד הראל לפידות
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רון בן מיור
- ב"כ רמ"י: פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
- ב"כ האגודה השיתופית: עו"ד עופר שרם
* עורכת דין ושמאית מטי לשם עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין