בעל שהורשע בתקיפה מינית של נכדת אשתו השנייה ביקש לפטור אותו מפיצוי שנקבע בהסכם הממון בטענה שלא מגיע לה כי היא זו שיזמה את הפרידה. בחודש שעבר טענתו נדחתה בבית הדין הרבני. עם זאת, במסגרת ערעור לבית הדין הגדול הגיעו בני הזוג לשעבר לפשרה שלפיה הבעל יהיה פטור מתשלום הפיצוי בכפוף לכך שהדירה של האישה תישאר בבעלותה (הבעל תבע את מחציתה בזמנו).
בני הזוג נישאו באוקטובר 2013 בנישואים אזרחיים. עבור שניהם היו אלה נישואים שניים.
בתחילת הדרך, חיי הזוגיות זרמו על מי מנוחות עד שעלה חשד שהבעל ביצע עבירות מין בנכדתה של האישה. כנגד הבעל הוגש כתב אישום ובמסגרת עסקת טיעון הוא הורשע ונגזר עליו מאסר בפועל שאותו הוא מרצה גם כיום.
ימים ספורים לאחר מעצרו הבעל הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין וכרך אליה את ענייני הרכוש.
בדיון התברר שהצדדים חתמו על הסכם ממון שקבע שבמקרה של פרידה הבעל ישלם לאישה 300,000 שקל.
הבעל טען שהסעיף לא חל מכיוון שהאישה היא שהחליטה לסיים את הנישואים בצעד חד צדדי ובהסכם נקבע שהפיצוי יינתן רק במקרה של פרידה מרצון.
הוא ביסס את טענתו על כך שמיד לאחר שהתעוררו החשדות האישה פנתה לעורך דין "למטרת גירושין". הוא הוסיף שכותרת סעיף הפיצויים בהסכם היא "פרוד מרצון" ויש ללמוד מכך שהצדדים התכוונו שיחול רק במקרה של פרידה מוסכמת.
האישה מצדה הכחישה שיזמה את הפרידה וטענה שניסתה לתמוך בבעלה במהלך המעצר ודווקא הוא החליט לפתוח בהליכי הגירושין. על רקע מעשי הבעל היא דרשה בנוסף לפיצוי שבהסכם פיצויי גירושין של מיליון שקל וכן 75% מהדירה המשותפת.
חייב את עצמו
הרב אריה אוריאל מבית הדין הרבני בנתניה דחה את פרשנות הבעל וכתב שבהסכם מצוין במפורש שכותרות הסעיפים לא ישמשו לפרשנות.
לדברי הדיין, אף שאין חיוב כתובה על הצדדים מאחר שנישאו אזרחית, הבעל חייב את עצמו בהסכם וניתן לגזור במקרה זה גזירה שווה מההלכות הנוגעות לכתובה.
הוא ציין שאמנם במקרים בהם האישה גרמה לגירושין או יזמה אותם היא מפסידה את כתובתה אך כשהסיבה לפירוד היא הבעל ו"מעשיו הגרועים" מובן שהאישה זכאית לכתובה, אף אם יזמה את הגירושין.
"וכי תוכל אישה להישאר במחיצת בעל שתקף את נכדתה?" שאל הדיין והוסיף שבצדק היא פנתה לעורך דין לצורך תביעת גירושין ובנסיבות אלה הבעל צריך לשלם לה את שהתחייב בהסכם הממון.
עם זאת, תביעת האישה לפיצויי גירושין נדחתה. הדיין הסביר שהחיוב הכספי שבהסכם הממון כולל את פיצויי הגירושין. הוא הוסיף שאמנם בעבר חייבו בתי הדין הרבניים את הבעל בפיצויי גירושין במקרים מסוימים אך מאז חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג אין עוד צורך לפסוק פיצויי גירושין מכיוון שהסכומים שמקבלת האישה מכוח החוק מחליפים את הפיצויים שנפסקו בעבר מכוח ההלכה.
תביעת האישה לחלוקה לא שוויונית של הדירה המשותפת נדחתה גם כן. הדיין הסביר שכשם ש"אישה מורדת" שמעשיה גרועים לא מפסידה את הרכוש שצברה במהלך הנישואים כך גם אין לפגוע בזכויותיו הרכושיות של הבעל, על אף מעשיו.
בסיכומו של דבר חויב הבעל לשלם לאישה 300,000 שקל.
הרבנים שלמה שפירא ואברהם מייזלס הצטרפו לפסק הדין.
עדכון: ביום 20.7.17 ניתנה החלטה במסגרת ערעור שהגיש הבעל לבית הדין הגדול שאישרה פשרה בין הצדדים, שלפיה האיש יהיה פטור מתשלום הפיצוי בכפוף לכך שהדירה של האישה תישאר בבעלותה (הבעל תבע מחצית בזמנו).
- ב"כ התובע / המערער: עו"ד עופר אלפסי
- ב"כ הנתבעת / המשיבה: עו"ד ארז יצחק קרט
עו"ד שמואל גרוס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין