האישה מונתה כמינוי אישי וללא מכרז. בית הדין לעבודה אישר בשנה שעברה את העברתה לתפקיד אחר, בהנחה שתוך זמן סביר ימונה מנכ"ל חדש, שיחליט אם להעסיקה כעוזרת אישית. המנכ"ל לא מונה עד היום, והאישה סירבה לוותר על תנאיה.
האישה שימשה עוזרת אישית של מנכ"ל הנמל, שוקי סגיס, עד שסיים את עבודתו באוקטובר 2013. מאז כיהנו שני מנכ"לים זמניים אך טרם מונה מנכ"ל קבוע.
לייעוץ בחוקי העבודה:
עו"ד דיני עבודה
ניתן היה לסיים את העסקתה כבר עם פרישתו של סגיס. למרות זאת, בנמל ניסו לסדר לה תפקידים אחרים אך המהלך נתקל בהתנגדות ועד העובדים בסקטור מינהל ושירותי תפעול. בשלב מסוים ביקשו לסיים את העסקתה, לאור היותה קרובת משפחה של עובד אחר ומסיבות נוספות, וזימנו אותה לשימוע.
באפריל 2014 הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בו נקבע כי היא תעבוד באופן זמני כמתאמת רכש, "על מנת שלא לפגוע באפשרות כי המבקשת בסופו של יום תוכל לעבוד עם המנכ"ל הקבוע אשר יש להניח יתמנה תוך זמן סביר".
יותר משנה וארבעה חודשים חלפו ומנכ"ל חדש לא מונה, והחברה הגישה תביעה בה ביקשה שביה"ד יצהיר כי היא רשאית לפטר את הנתבעת.
החברה טענה, בין היתר, כי העסקת עובד במשרת אמון אישי מסתיימת כשבעל האמון מסיים את תפקידו, והעובדה שהנתבעת מועסקת בחברה במשך כ-16 חודשים לאחר שהמנכ"ל סיים את תפקידו, כשלעצמה נוגדת סדרי מנהל תקין.
לשיטת התובעת, פסק הדין התייחס למצב בו מינויה של הנתבעת למתאמת רכש יימשך תקופה זמנית סבירה, בסדר גודל של מספר חדשים. לכן, לטענתה, כיוון שחלף "פרק הזמן הסביר" למינוי מנכ"ל קבוע, עולה הצורך להכריע שוב במחלוקת הנוגעת לסיום העסקתה.
הנתבעת טענה, בין היתר, כי העובדה שהחברה לא שיערה את משך הזמן עד בחירת מנכ"ל חדש מהווה טעות שלה, ואינה מצדיקה את ביטול ההסכם.
כמו כן, היא טענה שההסכם אמנם מציין שהמינוי הוא זמני אך אינו מגביל אותו למספר חודשים.
לטענתה, החברה רוצה להביא לסיום עבודתה משום שאינה מעוניינת שהיא תשתתף במכרזים, ומאחר שהנתבעת חשפה התנהלות פגומה במכרז.
לא הפנימה את הכללים
סגן הנשיאה השופט אילן סופר קיבל את עמדתה של חברת הנמל. לטעמו, שנה וחצי אינם "זמן סביר" וההנחה של פסק הדין הקודם פקעה למעשה.
בנוסף, השופט הזכיר שהתובעת לא הייתה חייבת להמשיך להעסיק את הנתבעת. פסק הדין נתן ביטוי להסדר שנעשה בהסכמה, מתוך הבנה שהמצב המיוחד שבו אין מנכ"ל קבוע פוגע בנתבעת. אולם יש להעמיד את הדברים בגבולות הזמן הסביר, וגבולות אלה הם "מאחורינו", קבע השופט.
לעמדתו, דברים אלו מתחזקים כשבהתאם לפסק הדין, הנתבעת המשיכה לעבוד בתפקיד של מתאמת רכש אך קיבלה הטבות ושכר של עוזרת אישית למנכ"ל – גבוה בהרבה מחבריה לעבודה.
ניתן היה להמשיך את ההסדר הנוכחי תוך הפחתת שכרה לשכר המשולם למתאמת רכש, המשיך השופט, "אך הנתבעת לא השכילה לקבל הצעה זו" ולא הפנימה את כללי ההעסקה בחברה הכפופים למכרז ולהסכם הקיבוצי.
לכן, בסיכומו של דבר נקבע כי פסק הדין הקודם בטל, והתובעת רשאית לפתוח בהליכים לסיום העסקת הנתבעת. הנתבעת תשלם הוצאות בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד חיה ארמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד בנימין מ. כהן
* עו"ד מוטי בר-לב עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין