מאת: עו"ד גלעד בלוי
לפסק הדין המשלים בעניין נמרי ואח' נ' נמרי ואח'
בימ"ש השלום בירושלים פסק פיצוי של למעלה מחצי מיליון שקל להוריו השכולים של צעיר, שמצא את מותו בגיל 31 כשנמחץ מתחת לטרקטור בעת שביצע עבודות גינון באוניברסיטה העברית.
צעיר שביצע עבודות גינון וריסוס במתחם האוניברסיטה העברית במרץ 2000, מצא את מותו בעת שהטרקטור בו נהג התהפך ומחץ אותו למוות, והוא בן 31 בלבד.
כשש שנים לאחר מכן, הגישו הוריו תביעה בשם עזבונו לבימ"ש השלום בירושלים נגד נהג הטרקטור, בעל הטרקטור וקרנית. ביהמ"ש קבע שהאירוע הוא בבחינת תאונת דרכים, ושעל הנתבעים לפצות את עזבון המנוח.
אלא שהצדדים נותרו חלוקים בנוגע לגובה הפיצוי ברכיבי תביעה שונים, בהם מחלוקת מהותית על תוחלת חייו של המנוח: בעוד שהוריו טענו שתוחלת חייו המשוערת היא תוחלת החיים הממוצעת בארץ, העומדת על גיל 80, טענו הנתבעים שהמנוח סבל ממום בליבו שהיה מקצר את תוחלת חייו באופן משמעותי.
הם הוסיפו, כי ניתוח היה מאריך את חייו, אולם העובדה שהצעיר סירב לעבור ניתוח כזה ב-1995 מעידה על כך שלא היה עובר את הניתוח מציל החיים, ולכן לא היה זוכה להגיע לגיל 50.
מחלוקת נוספת עסקה בפיצוי על הפסדי שכר לעתיד: ההורים טענו, שבנם אמנם השתכר פחות מ-3,000 שקל בסמוך למותו, אך סביר להניח שבדומה לאחיו, הוא היה מתחיל לעבוד בשלב מסוים במאפייה, שבה עומד השכר על 9,000-11,000 שקל.
הנתבעים טענו, שהשוואת השכר לאחי המנוח היא מוזרה, משום שההורים אינם חברי הנהלת המאפייה.
קשה לנבא תוחלת חיים
השופטת תמר בר-אשר צבן קבעה, שייתכן מאוד שהמנוח היה משנה את מקום עבודתו, אך אפשרות זו לא הוכחה, ובהיעדר ראייה ממשית, אין מקום לחרוג מההנחה שדפוסי התעסוקה של המנוח לא היו משתנים. על כן, קבעה, שיש לחשב את שכר המנוח לפי שכרו טרם התאונה.
לגבי המום, קבעה השופטת, שגם אם המנוח לא עשה דבר בעניין הניתוח, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שהיה מבצע אותו במועד מאוחר יותר, וסביר להניח שלא היה מפנה עורף לניתוח שהיה אמור להאריך את חייו.
השופטת ציינה כי ישנו קושי אמיתי לנבא תוחלת חייו של אדם: "לא רק שאין אדם יודע את יום פקודתו ואת מידת ימיו, אלא שספק אם בשר ודם יכול לדעת את יום פקודתו של אחר ומה תהיה תוחלת חייו", כתבה בפסק דינה.
לאור האמור, חישבה השופטת את הפיצויים בהנחה שהמנוח היה מנותח, אך לפי הרף הנמוך - 65 שנה.
לבסוף, חייבה השופטת את הנתבעים להעביר לעזבון המנוח 497 אלף שקל בגין כאב וסבל, אובדן שכר והוצאות קבורה, בנוסף לשכר טרחת עו"ד של כ- 54 אלף שקל.
התשובות המדויקות לשאלת כושר ההשתכרות ותוחלת החיים של המנוח דורשות עיון בכדור בדולח משוכלל, אשר אינו מנופק לשופטים על ידי הנהלת בתי המשפט. נוכח המחדל המצער, נדרשים השופטים להערכות אשר מתבססות על הראיות שמוגשות להם ועל ניסיון החיים. ביהמ"ש, שלא נדרש אלא להחליט על גובה הפיצוי, יכול לבחור בדרך הביניים, וכך עשה כאן, כשפסק פיצוי שהניח קיומו של ניתוח, אך הפחית מתוחלת החיים המקסימאלית.
לפסק הדין המשלים בעניין נמרי ואח' נ' נמרי ואח'
* עו"ד גלעד בלוי עוסק בדיני נזיקין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.