פסק דין משלים
המנוח, עומר נמרי (להלן – המנוח), קיפח את חייו בתאונת דרכים. ביום 7.9.2011 ניתן פסק-דין חלקי, אשר קבע את חובת הנתבעים לפצות את עזבונו של המנוח. עניינו של-פסק-דין משלים זה הוא בשאלת סכום הפיצוי שייפסק לעיזבון המנוח.
שתי השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הטעונות הכרעה הן, האחת, שאלת תוחלת חייו של המנוח והשנייה, שאלת שיעור שכרו של המנוח שיעמוד בבסיס קביעת סכום הפיצוי שייפסק.
א.עיקרי העובדות
2.המנוח, יליד 4.11.1969, קיפח את חייו בתאונת דרכים שאירעה במהלך עבודתו ביום 27.3.2000 (בהיותו כבן 31). את התביעה הנדונה הגישו הוריו של המנוח בשם עיזבונו ביום 5.2.2006.
בהתאם להחלטה מיום 5.5.2008 (החלטת כבוד השופט דב פולוק), הדיון בתביעה פוצל, כך שתחילה נדונה שאלת חבות הנתבעים לפצות את התובעים ולאחר מכן נדונה שאלת היקף הנזק וגובה הפיצוי שייפסק. לאחר שמיעת ראיות, ניתן ביום 7.9.2011 פסק הדין החלקי בשאלת החבות (פסק-דינה של כבוד השופטת מירית פורר).
על-פי העובדות, כפי שנקבעו בפסק הדין החלקי, התאונה אירעה בעת שהנתבע 1 (מוחמד נמרי) והמנוח עבדו בעבודות גינון וריסוס עצים במתחם האוניברסיטה בהר הצופים. הנתבע 1 היה מי שנהג בטרקטור, הגם שלא היה לו רישיון לנהוג בטרקטור, וכשביקש לעצור והרים את בלם היד, התהפך הטרקטור על המנוח, אשר כתוצאה מכך מצא את מותו (פסקה 30 בפסק הדין החלקי). הנתבע 2 (יורם קסלר) היה בעל הטרקטור ומי שהתיר את השימוש בו.
בפסק הדין החלקי נקבע כי האירוע האמור מהווה תאונת דרכים כמשמעותה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. כן נקבע, כי לא חלה חבות על מבטחת הטרקטור (הדר חברה לביטוח, שהייתה הנתבעת 4) ולפיכך, התביעה נגדה נדחתה. עוד נקבע, כי על קרנית (הנתבעת 3) לפצות את התובעים וכך גם נקבעה חבותם של הנתבעים 1 ו-2 לפצות את עיזבון המנוח, כך שהחבות חלה על שלושת נתבעים אלו ביחד ולחוד. עוד נקבע כי מכוח ההודעה לצד שלישי ששלחה קרנית אל הנתבעים 1 ו-2, יהיה על נתבעים אלו להחזיר לקרנית כל סכום שבו תחויב (פסקאות 59-57 בפסק הדין החלקי).
משהוכרעה שאלת החבות, איננו נדרשים לה עוד ועניינו של פסק הדין המשלים הוא אפוא, בשאלת היקף נזקו של המנוח וסכום הפיצוי שייפסק לעיזבונו.
3.במסגרת בירור שאלת גובה הפיצוי שייפסק, עלתה בין השאר, השאלה מה הייתה תוחלת חייו של המנוח. התובעים טענו, שיש להניח שתוחלת חיי המנוח הייתה על-פי תוחלת החיים הממוצעת בארץ. מנגד טענו הנתבעים, כי המנוח סבל ממום בלבו, אשר קיצר את תוחלת חייו באופן משמעותי מתוחלת החיים הממוצעת.
לנוכח טענות אלו שטענה הנתבעת 3 ואליה הצטרפו גם הנתבעים 1 ו-2, מינה בית המשפט ביום 28.2.2012 שני מומחים לקביעת מצבו הרפואי של המנוח ותוחלת חייו, אלמלא התאונה. בתחום הקרדיולוגיה, מונה פרופ' דן צבעוני ובתחום הנוירולוגיה מונהפרופ' זהר ארגוב.
4.חוות-דעתו של פרופ' צבעוני, המומחה בתחום הקרדיולוגיה (להלן גם – המומחה), הוגשה ביום 28.01.2013 ובה קבע המומחה שהמנוח סבל מתסמונת 'מרפן' (Marfan). בחוות-דעתו סקר המומחה את מאפייניה של תסמונת זו ואת הממצאים שעלו מתיקו הרפואי של המנוח. כאמור שם, בין שאר מאפייניה השכיחים של תסמונת מרפן הם חולשת רקמות הלב, צניחה של עלי המסתם המיטרלי והארכת עלי המסתם הגורמת לדליפה של המסתם. מאפיינים אלו מצא המומחה בתיעוד הרפואי של המנוח. עוד הבהיר המומחה בחוות-דעתו, שאם ישנה דליפה ניכרת של עלי המסתם המיטרלי עם חולשת רקמות, מבלי שהדבר מטופל בשלב מוקדם, אזי התמותה של החולים במחלה זו היא בעשור הרביעי והחמישי לחייהם. כן הוסיף, שתיקון המסתם המיטרלי בחולים עם תסמונת מרפן, היא מסובכת יותר מאשר אצל אלו שאינם לוקים בתסמונת זו. עוד אבחן המומחה, שלמנוח הייתה הרחבת עורקים והרחבה של אבי העורקים. לפיכך קבע, כי בשל כך שלמנוח הייתה גם תסמונת מרפן וגם הרחבה של אבי העורקים, קרוב לוודאי שהיה צפוי לניתוח להחלפת המסתם או לתיקונו ולהחלפת אבי העורקים. המומחה הוסיף, כי אפשרי שניתוח זה לא היה הניתוח האחרון שהמנוח היה נדרש לו, מאחר שעשויה להיות התרחבות של אבי העורקים גם בשלב מאוחר יותר.
לפיכך קבע המומחה, כי הסיכון הניתוחי והסיכון להתקדמות המחלה אצל חולים בתסמונת מרפן, גדול באופן משמעותי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. לפיכך, אפילו היה המנוח מנותח, על-פי הערכת המומחה, תוחלת חייו הייתה עד בין 60 ל-75 שנה. המומחה הוסיף, שהסיכון לתמותה עקב הניתוח עומד על שיעור של 5%-3% וכי במצב שבו המנוח לא היה מנותח, ניתן להעריך שתוחלת חייו הייתה בין 40 שנה ל-60 שנה.
בתשובותיו מיום 4.6.2013 לשאלות הבהרה שהוצגו, הבהיר המומחה שהערכתו באשר לתוחלת חיי המנוח, אילו נותח, היא "הערכה צנועה" ומקלה, אך תיתכן אף תוחלת חיים קצרה מזו שהעריך (70-65).
נושא נוסף שהתעורר אגב מתן חוות-דעתו של המומחה נבע מהיעדר עקביות בשמו של המטופל במסמכים הרפואיים שהוצגו למומחה, כך שבחלקם נכתב שם המנוח, עומר נמרי, ובחלקם היה זה "סמיחה נמרי". בהחלטה מיום 13.3.2013 (ובהיעדר תגובה מצד התובעים), הובהר שכל המסמכים מתייחסים אל המנוח וכי מספר הזהות של המטופל זהה בכולם.
5.חוות דעתו של פרופ' ארגוב, המומחה בתחום הנוירולוגיה, הוגשה ביום 7.5.2013. בחוות דעתו קבע המומחה, שבילדותו סבל המנוח מ"אפילפסיה אידיופאתית" אשר חלפה ולא היוותה נכות ביום פטירתו וזאת לנוכח השנים שחלפו מבלי שהיו לו התקפים. לפיכך קבע פרופ' ארגוב, כי המחלה האמורה לא היוותה גורם שהיה בו כדי לקצר את תוחלת חיי המנוח.
7.לאחר שניסיונות להביא להסכמה בעניין סכום הפיצוי שייפסק לא צלחו, הועברה התביעה ביום 25.12.2013 להמשך שמיעתה לפניי ובהתאם להחלטה מיום 26.12.2014, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית וראיות.
תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים הוגשו ביום 26.1.2014 וכללו את תצהיריהם של התובעת 2, אמו של המנוח וכן תצהירים של שלושת אחיו, נדל, באסם והאני נמרי. ביום 12.3.2014 הוגש תצהירו של הנתבע 1 ותיק מוצגים מטעם הנתבעת 3 וביום 24.3.2014 הוגש תצהירו של הנתבע 2.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 7.4.2014 ובמהלכה נחקרו המצהירים על תצהיריהם. עיקר העדויות עסקו בשאלות הקשורות במקומות עבודתו של המנוח טרם מותו ובשאלת כושר השתכרותם של אחיו של המנוח. זאת, כפי שעוד יובהר בהמשך הדברים, לנוכח טענות התובעים כי יש ללמוד על כושר השתכרותו של המנוח מכושר השתכרותם של אחיו.
בתום הדיון סיכם בא-כוחם של התובעים את טענותיו בעל-פה ולבקשת הנתבעים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם הנתבעת 3 הוגש ביום 7.5.2014, מטעם הנתבעת 1 הוגש ביום 11.5.2014 ומטעם הנתבע 2 הוגש ביום 12.5.2014.