בשנת 2000 ניגשה אישה כבת 39 למרפאת עין-טל, העוסקת ברפואת עיניים, על מנת לבדוק את התאמתה לניתוח לייזר להסרת משקפיים. רופא המרפאה קבע כי היא מתאימה לניתוח בשיטת lasik, שבה, בין השאר, מבוצע חיתוך וליטוש של הקרנית. בעקבות המלצתו, עברה האישה את הניתוח כחודש לאחר מכן.
לפסק הדין בעניין מרפאת עין-טל נגד רוזי פינקלשטיין
יש לציין, כי לאחר שבוצעה הפרוצדורה בעין אחת, המטופלת דרשה בבהלה ובבכי מהמנתח שלא לנתח את העין השניה, אלא שהוא לא הקשיב לה והמשיך בפרוצדורה גם בעין השניה, בניגוד לרצונה.
כשבעה חודשים לאחר הניתוח, בהיותה בארצות הברית, החלה ראייתה של האישה להתדרדר. היא נבדקה בארצות הברית והתברר כי לקתה בקרטוקונוס (עין חרוטית), שהיא מחלה הגורמת לקרנית להתעוות. בעקבות זאת, הגישה האישה תביעה כנגד המרפאה והרופאים לבית משפט המחוזי בתל-אביב, בטענה כי אלו התרשלו באופן ביצוע הבדיקות לפני הניתוח, בבחירת סוג הניתוח ובאופן ביצועו.
בית המשפט קבע, כי המשיבים לא התרשלו בניתוח וכן כי בבדיקות שנערכו לפני הניתוח - בהסתמך על המכשור הרפואי שהיה קיים אז בארץ ובנוהג המקובל באותה תקופה - לא נמצאו חשדות או גורמי סיכון ידועים לפתח קרטוקונוס.
"מה שכתוב בטופס זה שטויות"
יחד עם זאת, מצא בית המשפט כי המרפאה הפרה את חובת הגילוי כלפי המטופלת, כך שהסכמתה לניתוח ניתנה שלא מדעת. לטענת האישה, נאמר לה שהניתוח אינו כרוך בסיכונים כלשהם, אפילו קלושים, וכי הסיכון היחיד הוא שהניתוח לא יצליח והיא תזדקק שוב למשקפיים. טענה זו נתמכה בעדותו של הרופא הבודק, שלא נתן לה הסברים כלשהם על אופי הניתוח, וכן בעובדה שבטופס ההסכמה, שאותו קיבלה המטופלת כחצי שעה בלבד לפני הניתוח, לא מצוין סיכון של הופעת קרטוקונוס ונכתב בו כי "ההסתברות לסיבוכים מאוחרים היא מזערית". גם מזכירת המרפאה אמרה למטופלת כי מה שכתוב בטופס זה "שטויות" והדברים שכתובים שם לא קורים אף פעם. כרטיס הבדיקה של המטופלת גם הוא חסר היה מידע חיוני בנוגע לניתוח ועולה ממנו כי לא תוארו בפני המשיבה הסיבוכים האפשריים כתוצאה מהניתוח.
אלא שהסתבר, שקרניותיה הדקות של האישה היוו גורם סיכוני, שלא נלקח בחשבון להתפתחות הקרטוקונוס. על כן קבע בית משפט המחוזי, המצג בפני המטופלת היה כי מדובר בניתוח פשוט, קל וזמין, וללא סיבוכים, והיא נתנה הסכמתה לניתוח תחת רושם מוטעה זה.
המומחה מטעם המטופלת: נכות של 90%
על מנת לקבוע את גובה הפיצויים למטופלת, העידו המומחים הרפואיים מטעמה, שטענו כי היא עיוורת וכי נכותה עומדת על 90%. לעומתם, טענה המומחית מטעם בית-המשפט כי נכותה של האישה עומדת על 5% בלבד. עוד קבעה המומחית, כי "אין לתובעת מגבלה בתפקוד", כך שמדובר בנכות רפואית ללא השלכות תפקודיות.
כדאי לציין, שבית המשפט מתח ביקורת על חוות הדעת של המומחה מטעם המטופלת, ממנה עולה כי היא עיוורת שאינה מסוגלת לקרוא ובקושי לראות את ילדיה. בית המשפט המחוזי קבע, שמעדותה של המשיבה עצמה עלתה תמונה שונה לחלוטין. עוד מצא בית המשפט, שמתצהירה של המטופל עצמה עולה כי בשנים האחרונות היא נמצאת בטיפולו של אופטומטריסט שהתאים לה עדשות מגע, אותן היא מרכיבה על בסיס קבוע, והיא אף אישרה כי מאז שהיא בטיפולו של האופטומטריסט מצבה הוטב מאוד.
לאור זאת העמיד בית משפט המחוזי את הנכות הרפואית של התובעת בתחום העיניים על 5% ואת נכותה התפקודית והפגיעה שנגרמה לה במישור הנפשי על 15%. בסך הכל נקבע למטופלת שיעור נכות של 19.25% ועל בסיס שיעור זה נפסקו לזכותה 969,795 שקל בגין כאב וסבל, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, עזרה והוצאות רפואיות, ניידות ופגיעה באוטונומיה.
ערעור לבית המשפט העליון
שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון בעקבות פסק הדין שניתן במחוזי. מרפאת העיניים טענה בערעורה, שכלל לא היה ידוע במועד הניתוח מהם השלכותיו של המידע בעניין הקרניות הדקות של האישה והסיכונים העלולים להיגרם בעטיין. עוד ערערה המרפאה על כך, שמסכומי הפיצויים שנפסקו למטופלת לא נוכו תגמולי הביטוח הלאומי המשולמים לה.
המטופלת ערערה על מיעוט הפיצוי שנפסק לזכותה. לטענתה, היה על בית המשפט המחוזי לפסוק לה אחוזי נכות גדולים יותר, בשים לב לפגיעה הקשה שנגרמה לאיכות חייה.
בית המשפט העליון פסק, כי על אף שלא ניתן היה לצפות את הנזק כתוצאה מהטיפול, אין פירוש הדבר שלא היה על המרפאה למסור לאישה את כל המידע הקשור בניתוח, כולל העובדה שקרניותיה דקות מהמקובל, שכן פרוצדורת הניתוח דווקא קובעת עובי מינימלי לקרניות לשם הצלחת הניתוח. המרפאה, קבע בית המשפט, לא עמדה ברף הזהירות הגבוה הנדרש בניתוחים מהסוג הזה ועל כן טענותיה נדחו.
מנגד, קיבל בית המשפט את ערעור המרפאה לעניין ניכוי סכומי תגמולי הביטוח הלאומי המשולמים לאישה מהפיצויים שנפסקו לה.
לעניין ערעור המטופלת על שיעור הנכות הרפואית שנקבע לה, קבע בית המשפט העליון כי אין סיבה להתערב במסקנת בית משפט המחוזי, שהרי שאין מדובר בנכות תפקודית. בית המשפט גם סירב להתערב בעניין סכום הפיצויים שנפסקו למטופלת.
עוד 250,000 שקל בגין פגיעה באוטנומיה
יחד עם זאת, מצא בית המשפט העליון לנכון להוסיף לסכום הפיצוי 250,000 שקל בגין פגיעה באוטונומיה, וזאת כיוון שהמטופלת נבהלה וביקשה להפסיק את הניתוח לאחר ביצוע הפרוצדורה בעין אחת, אך דרישתה לא נענתה והמנתח המשיך והשלים את הפרוצדורה גם בעין השניה. לאור העובדה שהמעשה אף גובל בעוולת התקיפה, קבע בית המשפט, המטופלת זכאית לפיצוי מהותי.
לסיכום, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המרפאה לעניין ניכוי סכום תגמולי הביטוח הלאומי מסכום הפיצויים שישולם למטופלת, וקיבל את הערעור שכנגד של המטופלת לעניין הפגיעה באוטונומיה, כך שהפיצוי שנפסק לה יגדל בסכום של 250,000 שקל .
סך כל הפיצויים שנפסקו למטופלת עומד על 1,069,795 שקל, בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי בסך של 456,119 שקל, ולכך יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מסכום הפיצוי, לאחר ניכוי התגמולים.
אי מסירת מידע למטופל כמוה כרשלנות רפואית
"פסק הדין שניתן בעליון מחזק את פסיקת המחוזי וממחיש את חשיבותה של הסכמה מדעת של המטופל לביצוע ניתוח, ובעיקר כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי, שנעשה מבחירה: על הרופא מוטלת חובת גילוי נרחבת ביותר של כל הסיכונים האפשריים בביצוע הניתוח", אומרת עו"ד יעל אמר-רוזנברג, ומוסיפה שהערך המוסף של פסק הדין הוא, שגם אם לדעת מומחה מטעם בית המשפט לא היתה רשלנות בביצוע הניתוח עצמו, הרי שעילת הרשלנות אינה נשללת בעקבות אי מסירת המידע למטופל.
"בית המשפט השתכנע שהניתוח בוצע מבלי שהמטופלת ידעה על כל הסיכונים האפשריים הכרוכים בו, לרבות האפשרות של התפתחות מחלת עיניים נדירה", מוסיפה עו"ד אמר-רוזנברג. "מכיוון שלא בטוח שהמטופלת היתה מסכימה לביצוע הניתוח אילו ידעה על כל הסיכונים, יש לפצות אותה על מלוא נזקיה ואף לתת משקל יתר לביצוע הטיפול בהעדר הסכמה מדעת ובהתחשב בעובדה שדרשה להפסיק את ההליך לאחר ביצועו בעין אחת".
שופטי בית המשפט העליון:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
בא כוח המרפאה: עו"ד א' אלרום ועו"ד אנינה דינר
בא כוח המטופלת: עו"ד אסף פוזנר ועו"ד אורנה סנדלר-איתן
לפסק הדין בעניין מרפאת עין-טל נגד רוזי פינקלשטיין
למדור: רפואה ומשפט
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.