אדם כבן 60 עבר ניתוח זעיר-פולשני בברזילי ובמהלכו נפגעו רקמות בריאות מה שהוביל לכך שהכליה חדלה לתפקד ונכרתה. בית המשפט קבע כי בית החולים התרשל בין היתר באי ביצוע מעקב אולטרסאונד רציף
השופטת יעל הניג קיבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד המדינה כבעלת בית החולים ברזילי. התובע עבר ניתוח לכריתת גוש שבמהלכו צורבים את הגידול באמצעות הקפאה עמוקה עד להריסתו. בפסק הדין נקבע כי במהלך הניתוח נפגעו רקמות בריאות מה שהוביל בסופו של דבר לחסימת השופכן והרס הכליה. השופטת פסקה כי הצוות התרשל באי קיום השגחת אולטרסאונד ובאי אבחון הפגיעה לאחר מכן.
התובע סיפר שעבר ב-2009 ניתוח להסרת גידול ממאיר מהכליה בבית חולים ברזילי שבבעלות המדינה. מספר חודשים לאחר מכן התברר כי השופכן (צינור המזרים שתן מאגן הכליה אל שלפוחית השתן) חסום ואינו מנקז שתן. ב-2011 שוחזר השופכן ובעיית הניקוז נפתרה באותו זמן אך בחלוף הזמן חדלה הכליה לתפקד וב-2015 נכרתה. מאז הניתוח הלך ופחת סך התפקוד הכלייתי שלו, עד שהגיע לאי ספיקה סופנית. מ-2016 הוא מטופל בדיאליזה.
התובע הבהיר כי לנוכח המלצת הצוות הרפואי הניתווח בוצע בשיטה זעיר-פולשנית. מדובר בהליך שבו צורבים את הגידול באמצעות הקפאה עמוקה עד להריסת רקמתו. הניתוח אמור להתבצע בהשגחת מצלמה לפרוסקופית ואולטרסאונד שנועדו למנוע התפשטות של ההקפאה אל רקמות בריאות בסמיכות לגידול.
לטענת התובע לא התקיימה השגחת אולטרסאונד במהלך ההקפאה. התרשלות זו גרמה לפיעה בשופכן וחסימתו במהלך הניתוח, מה שהוביל בסופו של דבר למצב הכלייתי ממנו הוא סובל כיום.
הנתבעת טענה כי היה מעקב אולטרסאונד רציף במהלך הניתוח. היא העידה את המנתח הראשי והגישה דוח ניתוח בצירוף שתי תמונות סטילס מתוך סרטון שצולם באמצעות אולטרסאונד.
עוד טענה הנתבעת כי מצבו של התובע נובע ממחלות הרקע שמהן סבל עוד קודם לניתוח.
האירוע שמנסים למנוע
השופטת הבכירה יעל הניג מבית משפט השלום בתל אביב ציינה כי בדוח הניתוח השימוש באולטרסאונד מצוין בקשר לזיהוי הגידול בלבד. בנוסף, לא ניתן לייחס לתמונות משקל ראייתי שכן הניתוח הסתיים לפני השעות המוטבעות עליהן וגם אם צולמו במהלך הניתוח אין אינדיקציה לכך שצולמו במהלך ההקפאה.
עוד ציינה השופטת כי עדות המנתח שלפיה הוא הסתייע באולטרסאונד אינה מסייעת לנתבעת בין היתר, מכיוון שהוא לא טען שהוא עצמו הפעיל את האולטרסאונד והנתבעת לא העידה את שני עוזריו.
בנוסף, מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי במהלך הניתוח פגע כדור קרח ברקמה בריאה בסמיכות לגידול. ״פגיעות כאלה הן בדיוק האירוע שמנסים למנוע באמצעות מעקב רציף של צילום אולטרסאונד״, כתבה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי הוכח שחסימת השופכן נגדמה מהתפשטות בלתי מבוקרת של ההקפאה. זאת ועוד, לאחר הניתוח סבל התובע מכאבים מתמשכים ומחום שלא ירד 48 שעות. לקביעת השופטת, החום חייב ביצוע בדיקת CT שעשויה הייתה לגלות את החסימה
השופטת סיכמה כי הנתבעת התרשלה באי קיום השגחת אולטרסאונד ובאי אבחון חסימת השופכן.
עם זאת, היא קבעה כי התובע הוכיח שהתרשלות הנתבעת גרמה לאובדן הכליה אך הוא לא הוכיח שההתרשלות היוותה ״גורם בלעדיו אין״ להתדרדרות הכלייתית.
השופטת כתבה כי בגין כריתת הכליה סובל התובע מנכות משוקללת של לפחות 100%. בסופו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-546,501 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 23.4%.
לפסק הדין המלא בתיק 2610-01-14
- ב״כ התובע: עו״ד בנו גליקמן
- ב״כ הנתבעת: לא צוין
עו״ד מירב אשל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין