הצעיר אושפז בכפייה במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב בשל דיכאון חמור. בית המשפט קבע שאסור היה לשחרר אותו במצבו השברירי
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, חדוה וינבאום וולצקי, הורתה לאחרונה למרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב לפצות הורים של צעיר שהיה מאושפז במוסד הרפואי וקפץ אל מותו מקומה תשיעית במהלך חופשה בבית הוריו. השופטת קבעה שצוות המרכז הרפואי התרשל בהחלטות הכרוכות בטיפול בצעיר, כגון העברתו מהמחלקה הסגורה לפתוחה, שינוי בטיפול התרופתי ושחרורו לחופשה מבלי לאבחן את מצבו.
המנוח היה בן 23 בלבד כששם קץ לחייו בינואר 2012. עד האירוע הטרגי התנהלו חייו על מי מנוחות. הוא סיים לימודיו בתיכון, שירת בחיל האוויר ולאחר מכן טס עם חברתו לטיול של חצי שנה בהודו. כששב מהטיול החל ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטה והיה מוקף בחברים ומלא בשמחת חיים.
אלא שכחודשיים לפני ההתאבדות הוא החל לחוש בדיכאון, נבדק על ידי פסיכיאטר של קופת החולים ופסיכיאטר פרטי וניתנו לו תרופות, ואף אושפז בבית החולים איכילוב אך לבקשתו שוחרר לאחר יום. בתחילת ינואר 2012, בעקבות החמרה נוספת במצבו, פנה עם אימו לחדר מיון במרכז הרפואי בבאר יעקב שם אובחן כי הוא סובל ממחשבות אובדניות והוחלט לאשפז אותו בכפייה במחלקה סגורה.
יומיים לאחר אשפוזו, בעקבות בקשתו הוא הועבר למחלקה הפתוחה ולאחר יומיים במחלקה זו שוחרר לחופשת סוף שבוע בבית הוריו לאור בקשתו. ביום שבת של אותה החופשה הוא קפץ אל מותו מדירת הוריו.
בתביעה שהגישו הוריו של המנוח הם טענו להתרשלות מצד המרכז הרפואי שאפשר לו לצאת לחופשה ימים ספורים בלבד לאחר שאושפז בכפייה. לטענתם, אילולא הטיפול הרשלני, התאבדות בנם הייתה יכולה להימנע.
בית החולים טען מנגד שלא הייתה התרשלות, שהטיפול במנוח היה מקצועי ושההיענות לבקשתו לחופשה נעשתה מפני שממילא בסוף שבוע יש במקום צוות רפואי מצומצם, והרופאה ששחררה אותו התרשמה שהוא במצב רגוע ושהייה בבית תטיב עימו.
ללא סטנדרט רפואי
השופטת וינבאום וולצקי קיבלה את התביעה. היא קבעה תחילה שההחלטה להעביר את המנוח מהמחלקה הסגורה למחלקה הפתוחה לאחר יומיים בלבד נעשתה בחופזה, ללא הנמקה, מבלי שהופעל שיקול דעת סביר ועוד לפני שהספיקו להעריך את מצבו. זאת, כאשר מהרישומים הרפואיים עולה תמונה עגומה של המנוח שהיה מכונס בעצמו, התבודד ולא תיקשר עם הסובבים.
לאחר מכן קבעה השופטת שההחלטה לשחרר את המנוח לחופשה בביתו נעשתה עוד לפני שהספיק להתרגל לתרופות אותן קיבל במרכז הרפואי, מבלי שנבחן אם ישנן תופעות לוואי או השפעה כלשהי של התרופות על מצבו הנפשי, ולכן מדובר בהחלטה שאינה סבירה.
לבסוף קבעה השופטת כי ההחלטה לשחרר את המנוח לחופשה ימים ספורים בלבד לאחר שהוחלט על אשפוזו הכפוי לא עומדת באף סטנדרט רפואי, מהסיבה הפשוטה שעוד לא הספיקו לאבחן את מצבו לעומק. מדובר היה בבחור שסובל מדיכאון שכבר הצהיר בעבר שיש לו נטיות אובדניות והוא לא היה מאוזן תרופתית. לכן, לא היה די לקבל את ההחלטה על סמך רצונו להשתחרר בנימוק שרצו להקל עליו.
בסופו של דבר פסקה השופטת להורים ולעזבון המנוח פיצוי כספי בסך 2,181,500 שקל בגין הפסדי השתכרות של המנוח, קיצור תוחלת החיים וכאב וסבל למנוח, הוצאות קבורה ומצבה ונכות נפשית שנגרמה לאביו של המנוח כתוצאה מהאירוע. בנוסף ישלם בית החולים להורים שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהפיצוי שנפסק.
- ב"כ תובעים: עו"ד עילית נבו- רפאל
- ב"כ הנתבע: עו"ד ויסגלס ואח'
עו"ד מאור עזרן
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין