לפסק הדין בעניין א.ש.פ. נ' הסתדרות מדיצינית הדסה
בעקבות ניתוח קטרקט שעבר התובע בהיותו בן 3 שנים, נפגמה ראייתו ונגרם לו פגם אסתטי בעין, ולפיכך הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים הדסה. בית משפט השלום בירושלים קיבל את התביעה, וחייב את בית החולים לפצות את התובע ב 398,000 ש"ח.
כשבועיים לאחר שבוצע בילד בן 3 ניתוח קטרקט שכלל השתלת עדשה מולטיפוקאלית נסיונית בעינו, הגיע יחד עם הוריו לביקורת אצל המומחה המנתח, ומשהאם הסבה את תשומת ליבו לכתם חום מעל לאיריס העין המנותחת של הילד, הפנה אותו המומחה לניתוח דחוף, אשר לאחריו נפגמה ראייתו, והוא נותר עם פגם אסתטי בעין. בתביעת רשלנות שהגיש הילד (כיום בגיר) כנגד בית החולים הדסה, ביקש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לעינו.
התובע טען, כי בניתוח הראשון, התרשל המומחה בתפירת העין, כך שהתפרים נפרמו וגרמו לפגם באיריס, וכי היה על המומחה לאשפז אותו להשגחה לאחר הניתוח, בכדי למנוע אפשרות של פגיעה בעין. עוד טען, כי הרופא השתמש בעדשה נסיונית שלא אושרה על ידי ה FDA, מבלי שהסביר זאת להוריו, ואף לא יידע אותם כי השתלת עדשה מסבכת את הניתוח ומחייבת משנה זהירות, ולפיכך הסכמתם לניתוח ניתנה שלא מדעת. באשר לניתוח השני, טען התובע, כי הרישום הרפואי סותר את עצמו ולא ניתן לדעת מה בדיוק ביצע המומחה בעינו, מה שמשליך על רשלנותו.
מנגד טען ביה"ח, כי הניתוח בוצע כראוי ובאופן תקין, וכי הפגיעה בעין של התובע נגרמה עקב מכה או שפשוף בעינו, ולפיכך באחריותו. עוד טענה, כי סוג הניתוח שבוצע בתובע היה הפרקטיקה המקובלת באותה תקופה, כמו גם שחרורו לאחר שעינו נבדקה ונמצאה תקינה.
סגן הנשיאה, השופט כרמי מוסק קיבל את התביעה. נפסק, כי אין חולק כי התובע סבל ממום שהצריך ניתוח דחוף אשר כלל השתלת עדשה, וכי הפרופ' שנבחר לביצועו היה מומחה בתחום ניתוחי העיניים בילדים.
עם זאת נפסק, כי הרופא התרשל כשלא תפר את העין כראוי, שכן הנזק שנגרם לתובע נבע מפתיחת התפרים כתוצאה מלחץ קל, כשמסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה, כי בניתוח השני, בוצעו בעין תפרים נוספים. עוד נפסק, כי אם המומחה ידע כי הפעלת לחץ קל על העין עלולה לגרום לפתיחת התפרים, היה עליו לאשפז את התובע שיהיה תחת השגחה, או לחלופין לוודא כי התפרים חזקים מספיק, כאשר חסרים מהותיים ביותר ברישומים הרפואיים, ובהם היעדר פירוט בדבר מספר התפרים וסוג החוט ממנו היו עשויים, מחזקים את הקביעה כי המומחה התרשל.
"על מנתח מיומן היה לצפות אפשרויות שכאלה ולנקוט בזהירות המתחייבת, בפרט שעה שמדובר בילד קטן. היה עליו לבצע תפירה מספקת, היה עליו להזהיר את ההורים גם בכתב, ואם היה סבור כי קיימת סכנה ממשית לכך שיגרם נזק לעין עקב לחץ קל, היה עליו להורות על המשך אשפוז התובע בבית החולים.", כתב השופט.
עוד נפסק, כי הוכח כי המומחה כשל גם בכך, שלא נתן להורי התובע מידע מלא טרם הניתוח- כך, לא הסביר להם כי העדשה שהושתלה בעין התובע לא קיבלה אישור של ה -FDA ולא קיבל הסכמתם לביצוע ההשתלה עם העדשה הנסיונית בכתב, ובנוסף לא יידע אותם, כי ניתוח הכולל השתלת עדשה סבוך יותר מניתוח קטרקט רגיל, ומשכך ההורים לא לקחו החלטה מושכלת לביצוע הניתוח בבנם, ובכך לא רק שזכות האוטומיה של התובע על גופו נפגעה אלא שגם הוכח, כי בדיוק אותם עניינים שלא הוסברו להורים, הם שגרמו לנזק בעינו של התובע.
לפיכך נפסק, כי על ביה"ח לפצות את התובע ב 398,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לעינו.
לפסק הדין בעניין א.ש.פ. נ' הסתדרות מדיצינית הדסה
למדור: רפואה ומשפט
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.