עמידר דרשה מהאיש ומשפחתו לעזוב דירה בקרית גת, המיועדת לדיור ציבורי, בטענה שלא התגורר בה מספיק זמן כדי לקבל מעמד של "דייר ממשיך". בית המשפט התחשב בדייר, שלא עמד בתנאים רק בעקבות הליך שיקום, ודחתה את הדרישה לפינויו מהדירה.
לפני 20 שנה השכירה עמידר דירה בקרית גת לבני זוג שקיבלו זכאות לדיור ציבורי. לפני כשלוש שנים נפטרו בני הזוג בזה אחר זה בטווח של מספר חודשים.
לאחר מותם, ביקש בנם מוועדת האכלוס במשרד הבינוי והשיכון, להכיר בו ובאשתו כדיירים ממשיכים, אך נדחה בטענה שלא התגורר עם הוריו מספיק זמן כדי להיחשב לדייר ממשיך.
לשאלות על זכאות לדיור ציבורי:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
על פי הוועדה, הבן היה צריך להתגורר עם הוריו לפחות 4 שנים ברציפות לפני מותם, בעוד הוא עדכן את כתובתו לכתובת הדירה רק ב-2011, מה גם שהוכח כי בשנת 2009 הוא שהה בהוסטל בבאר שבע, כחלק מהליך שיקום שעבר על ידי הרשות לשיקום האסיר.
בהתאם לממצאי הוועדה, בשנת 2014 הגישה עמידר תביעת פינוי נגד הבן ואשתו לבית משפט השלום באשקלון, ובמקביל גם תבעה 13,217 שקל עבור הזמן בו שהו בדירה כ"פולשים".
עמידר טענה כי בבדיקות שנערכו בדירה מספר חודשים לפני פטירת האב, לא נמצאה כל עדות לכך שהנתבע גר בדירה.
לחלופין, היא טענה כי גם אם תצא מנקודת הנחה שהנתבע עבר לגור עם הוריו לאחר תהליך השיקום, הרי שעדיין יהיו חסרים לו ארבעה חודשים וחצי כדי לעמוד בתנאים לקבלת מעמד "דייר ממשיך".
מנגד, סיפר הנתבע כי חי בדירה עם הוריו כל חייו מלבד התקופה בה נאסר ועבר הליך שיקום. ויותר מזה, גם לאחר נישואיו בשנת 2011, המשיך לגור עמם על מנת לסייע להם. אשתו של הנתבע חיזקה את דבריו, וסיפרה כי עברה לדירה עם ילדיה לאחר ששופצה.
הנתבע אף טען כי לבקשת הוריו הוא מסר דיווח שקרי לעמידר על שינוי מקום מגוריו, כדי שלא יעלו להם את שכר הדירה.
מכאן, טען הנתבע כי יש להחשיב את התקופות שבהן שהה במאסר ובהוסטל במניין הזמן בו התגורר עם הוריו, בדומה להיעדרויות כמו מילואים או אשפוז רפואי.
"מחדל מהותי"
לאחר שעיין בחומר הראיות, קבע השופט עידו כפכפי כי נפלו פגמים מהותיים בביקורים שנערכו מטעם עמידר בדירה.
לדבריו, נציגי עמידר לא הוכיחו כי שאלו את ההורים המנוחים מי גר עמם בדירה, ולא ידעו להסביר את התוכן של רישומיהם, דוגמת השימוש בלשון רבים (דיירים ולא דייר) גם לאחר פטירת האם, כאשר לכאורה, לפי גרסתה, רק האב נשאר לגור בדירה.
"לא מדובר בכשל לשוני אלא במחדל מהותי אודות תיעוד הנוכחים בעת עריכת הביקור ותיעוד האדם שעמו נערך העדכון" כתב השופט כפכפי.
מנגד, השופט גם קיבל את טענת עמידר כי לנתבע חסרים ארבעה חודשים וחצי כדי להכיר בו כדייר ממשיך, ואולם לאחר שציין כי התרשם לחיוב מעדות הנתבע ואשתו – החליט השופט שפרק הזמן בו עבר הנתבע הליך שיקומי כדי לצאת ממעגל העבריינות ולהפוך לאזרח התורם לחברה – צריך להיחשב כ"היעדרות ארעית" שאינה מצדיקה לשלול ממנו את המעמד ואת זכאותו להישאר בדירה.
לפיכך, השופט דחה את התביעה במלואה, והכיר בנתבע כדייר ממשיך. לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד אושרית מוסקוביץ
- ב"כ הנתבעות: עו"ד שרון קולסקי
* עורך דין משה לין עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין