אישה נישאה בחו"ל וברחה מבעלה המכה כשנה וחצי לאחר החתונה. עם שובה לישראל היא הגישה תביעת גירושין. איך בית הדין סייע לה לנוכח העובדה שבעלה נשאר בחו"ל וסירב לשתף פעולה?
בית הדין הרבני בתל אביב קבע באחרונה כי יש לו סמכות להורות על גירושים בין בני זוג גם אם הבעל נמצא בחו"ל, וחייב את הבעל במתן הגט – שלא בנוכחותו. בתוך כך הורו הדיינים לרב הקהילתי של הבעל להורות לו לבצע את ההחלטה במהרה. אם לא יעשה כן, יעבור התיק לאגף העגונות.
בני הזוג נישאו בחו"ל לפני כ-3 שנים אך נישואיהם לא החזיקו זמן רב, ובחלוף שנה וחצי האישה עזבה את הבית ואת המדינה שבה חיו, וחזרה עם בנם התינוק לישראל.
בתביעת הגירושין שהגישה עם חזרתה ארצה היא טענה כי נאלצה לנוס על נפשה עקב אלימות פיזית, מילולית, נפשית וכלכלית מצד בעלה. אלא שהבעל – שנשאר בחו"ל – סירב להתייצב לדיונים או להגיב לתביעה באופן ענייני בטענה שלבית הדין הרבני אין סמכות לדון בה.
במכתבים שמסר לבית הדין הרבני הוא טען כי הדיונים צריכים להתנהל בחו"ל גם עקב הכלל ההלכתי "התובע הולך אחר הנתבע", וגם לפי אמנת האג שקובעת כי ענייני הילד צריכים להתברר בבית המשפט במדינה שבה הוא נולד.
במענה לטענות הבעל, הסביר אב בית הדין, הרב אבירן יצחק הלוי, כי לאמנת האג אין כל קשר לתביעת הגירושין וכי קיימת פסיקה ענפה שקובעת כי מעמדם של בתי הדין הרבניים בישראל בימינו הוא כמעמד "בית הדין הגדול" שבימי הגמרא – כך שיש גם יש לו סמכות לשפוט בענייני גירושין גם אם הנישואין נערכו בחו"ל והבעל עצמו בחו"ל.
בהמשך, הבעל נעתר להפצרות אב בית הדין ושני דייני ההרכב הנוספים – הרב רפאל י' בן שמעון והרב מאיר כהנא – והגיב לתביעה באמצעות מכתב שהעביר עם הרב שלו, בו צוין כי הוא יהיה מוכן לתת לאשתו גט בתנאי שבנו יקבל חינוך חרדי.
גיטין לחוד, וילדים לחוד
דייני ההרכב חזרו על כך שאינם עוסקים בעניינו של הילד, והדגישו כי הנתבע אינו מצוי בעמדה בה הוא יכול להתנות תנאים.
הדיינים קבעו שהאישה הציגה די עילות גירושין שמסמיכות אותם לחייב את הבעל להתגרש, בהן הפירוד הממושך בין בני הזוג (למעלה מ-18 חודשים), טענות האישה כי מאסה בבעלה על רקע האלימות, העובדה שאינו עומד בחובתו לזון ולפרנס אותה, וכן הממצא כי הבעל הפסיק למלא אחר מצוות פרו ורבו – "סיבה כבדת משקל" לחיוב בגט.
מהצד השני, עיון בשלושת מכתבי הבעל שנשלחו במהלך הדיונים העלו כי אף האיש מאס באשתו ואינו רוצה בה.
בהתאם לכך, הרבנים קבעו כי יש להחיל על בני הזוג לשעבר את הוראת רבנו ירוחם, לפיהן יש לכפות גירושין על בני זוג שמורדים זה בזה (כלומר – שניהם מאוסים אחד על השני).
משכך, הדיינים חייבו את הבעל לתת לאשתו גט לאלתר. במקביל הם ביקשו מהרב שלו שיורה לו לפעול בהתאם להוראותיהם ולתת גט ללא תנאים, ולהודיע להם על עמדתו. בית הדין הדגיש כי אם לא יתקבל עדכון תוך זמן קצר, הטיפול בתיק יועבר לאגף עגונות.
עו"ד אביטל אדרי-כהנא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין