זה קורה גם בגיל השלישי: בית הדין הרבני קיבל את תביעת הגירושין שהגיש ניצול השואה נגד אשתו השנייה, ובתוך כך קיבל את טענתו, כי האישה ניצלה אותו בשביל כספו. התביעה התקבלה אף שהבעל לא הוכיח את טענתו בראיות, בין היתר מפאת מצבו הרפואי הקשה.
לפני כחמש שנים נקלע ניצול אושוויץ למשבר נפשי בשל אבדן אשתו האהובה. בעודו יושב שבעה, פנסיונרית בת 71, אם של אחד השכנים, הציעה לו להינשא. האיש, שהיה אז בן 81 הסכים, ונישא לה למרות התנגדותם הנחרצת של ילדיו.
שאלות בנושא גירושין?
ניתן לפנות ל - עורך דין דיני משפחה
השניים גרו בבית האישה בצפון הארץ אך כעבור שלוש שנים הבעל עזב את הבית, לטענתו משום שאשתו התעמרה בו ונהגה כלפיו בבוז ובאלימות. תקופה קצרה לאחר מכן, מצבו הבריאותי הידרדר והוא אושפז בבית אבות סיעודי, שם הוא נמצא עד היום.
בנובמבר 2013 הגיש האיש תביעת גירושין וכרך אליה תביעות רכוש, שלילת מזונות וכתובה. מנגד, האישה פתחה תביעה לשלום בית ולמזונות.
הבעל טען כי הוא שונא את אשתו, שלדבריו הונתה אותו וניצלה את מצבו הנפשי הקשה כדי להינשא לו ולזכות ברכושו, תוך שהחתימה אותו בחופזה על כתובה בסך מיליון שקל.
האישה טענה שהיא אוהבת את בעלה ומעוניינת לסעוד אותו והכחישה שמדובר בנישואי מרמה. לטענתה, בעלה עזב את הבית בהשפעת ילדיו מחרחרי הריב. היא הוסיפה כי היא זקוקה למזונות כדי להתקיים.
היו גם הבדלים מנטאליים
דייני בית הדין הרבני האזורי בחיפה, הרב מימון נהרי (אב"ד), הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט האמינו שלבעל סיבה מוצדקת לשנוא את אשתו: "...לא נותר אלא לקבוע כי אכן הנתבעת לטשה עיניה בממונו של התובע ודרישותיה לשלום בית משמשים כסות עיניים לדרישה האמתית שלה לכספים שאינה מגיעים לה על פי דין".
הדיינים סברו כי נסיבות חייו הקשות של הבעל מסבירות את הסכמתו להינשא מחדש במהרה ולחתום על כתובה בסכום כה גבוה.
מאיסות הבעל באשתו, קבעו הדיינים, מובנת גם בהתחשב בהבדלי המנטאליות (הבעל אשכנזי והאישה ספרדייה) ופער הגילאים ביניהם.
הדיינים הסבירו, שמפאת מצבו המידרדר של הבעל, הם לא רוצים לעכב את הגירושין ולקיים דיוני הוכחות בשאלת המאיסות, והחליטו שנסיבות המקרה מאפשרות להכריע מיידית בסוגיה תוך שהבהירו שהם מאמינים שהאישה לטשה את עיניה בכספו של בעלה.
הדיינים ציינו כי התנהלות האישה – שלא התעניינה בבעלה מאז שעזב ואף לא ידעה על מצבו הרפואי הקשה – גם מעידה שהיא לא באמת חפצה בשלום בית.
בהקשר זה הוסיפו הדיינים, כי השקיעו מאמצים בנסיון להביא את בני הזוג לפשרה, ולאחר משא ומתן ארוך ומייגע הוצע שהבעל ישלם לאישה 800 שקל בחודש תמורת גט וויתור על כתובה. בעוד שהבעל הסכים, האישה סירבה ודרשה 2,000 שקל לחודש לכל ימי חייה, פיצוי חד-פעמי של 15,000 שקל, ובנוסף – הותרת הנישואים עד מותו וקבלת 60% מהפנסיה שלו. לחילופין דרשה שבנוסף למזונות ישלם לה 400 אלף שקל.
"לדעת בית הדין יש כאן ניצול לא ראוי, בלשון המעטה, של כספי התובע המצוי במצב נפשי קשה וירוד שאחריתו מי ישורנו, התובע זקוק למעט הכסף שנותר לו לצרכיו היום יומיים", כתבו הדיינים והורו לבני הזוג להתגרש.
באשר למזונות, נפסק שאם תסכים להתגרש במהרה ושני הצדדים יוותרו על תביעות נוספות שהגישו זה כנגד זו, האישה תזכה למזונות של 800 שקל בחודש כפיצוי על הכתובה.
- ב"כ התובע: עו"ד מיכל לוי כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד איטי יעקבי
* עו"ד דני גל עוסק בדיני משפחה
הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין