- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- נפגעי פעולות איבה
- דיני עבודה
- ביטוח
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- דיני תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- משפט מנהלי וחוקתי
- גישור ובוררויות
- משפט בינלאומי
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני חינוך
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- ירושות וצוואות
- נוטריון
ניסתה לשלול מאלמנת אביה זכות ירושה: "היו נשואים רק חודש וחצי"
לעמדת הבת, נכס שירש אביה אינו חלק מהרכוש המשותף שלו ושל אשתו - ולכן שייך לה בלבד. המחוזי הבהיר כי דיני השיתוף ודיני הירושה הם שני דברים שונים
שופט המחוזי בחיפה סארי ג'יוסי דחה בקשת רשות ערעור שהגישה בתו של מנוח, אשר ביקשה לשלול מאלמנתו את זכויות הירושה בנכס שהיה בבעלותו. הבת טענה כי אביה ואלמנתו היו נשואים בקושי חודש וחצי, וכי הנכס התקבל בירושה שנים רבות לפני הנישואים. הובהר כי העובדה שנכס אינו נחשב לרכוש משותף של בני זוג אינה שוללת את זכויות הירושה של בן הזוג שנותר בחיים.
המנוח נפטר בשנת 1999, ובמאי 2010 ניתן צו ירושה שלפיו בתו, המבקשת, ואלמנתו, המשיבה, הן יורשותיו היחידות - וכל אחת זכאית למחצית מעיזבונו. בין נכסי העיזבון נכלל נכס מקרקעין שהאב עצמו ירש מאביו עשרות שנים לפני נישואיו.
אלא שהבת סברה כי הנכס צריך לעבור בשלמותו לידיה. לטענתה, מדובר ברכוש שהתקבל בירושה לפני נישואי אביה, ולכן הוא מוחרג ממסת הנכסים המשותפים בהתאם לחוק יחסי ממון. היא הדגישה כי לא הוכחה כוונת שיתוף בנכס בין אביה לאשתו, וכי חייהם המשותפים נמשכו "בקושי חודש וחצי".
עוד טענה כי צו ירושה קובע את זהות היורשים וחלקיהם בעיזבון, אך אינו יוצר זכויות קנייניות יש מאין. לפיכך הגישה לבית המשפט למשפחה בחיפה תביעה להכרה בה כיורשת היחידה של הזכויות בנכס.
בתחילה ניתן לבקשתה צו מניעה שאסר על האלמנה לבצע פעולות בנכס, אולם בהמשך בוטל הצו. בין הנימוקים היו קיומו של צו הירושה משנת 2010, היעדר צוואה התומכת בטענות הבת והשיהוי המשמעותי בהגשת התביעה. הבת, שטענה כי נודע לה על צו הירושה רק לאחרונה, ביקשה לערער על ההחלטה.
ירושה לחוד, שיתוף לחוד
אלא שהשופט ג'יוסי דחה את בקשתה אף ללא צורך בתגובת האלמנה, ואימץ את נימוקי הערכאה הקודמת. הוא הדגיש כי אין בתביעה נימוק משפטי משכנע המאפשר להחריג את הנכס מעיזבון האב, שעה שאין מחלוקת שהיה בבעלותו ואף רשום על שמו.
בהחלטתו הפנה השופט לסעיף 11(א) לחוק הירושה, הקובע כי כאשר אדם מותיר אחריו ילדים, בן זוגו יורש מחצית מעיזבונו. מכאן שהאלמנה זכאית למחצית העיזבון, בהתאם לצו הירושה שניתן.
השופט הבהיר כי הבת מערבבת בין שני הסדרים משפטיים שונים: דיני השיתוף הרכושי בין בני זוג במהלך חייהם, וזכויות הירושה של בן זוג לאחר פטירת האחר. הודגש כי "נכס שאינו משותף לבני הזוג או שאינו חוסה תחת משטר איזון המשאבים, אינו נכס חוץ עזבוני, או נכס שכללי הירושה על פי דין אינם חלים עליו".
עוד נקבע כי צו הירושה משנת 2010 מחייב כל עוד לא תוקן או בוטל בהתאם לחוק. הבת לא נקטה בהליך המתאים לתיקונו, וממילא תביעתה אינה מגלה עילה לכאורה לשינויו. לפיכך בקשת רשות הערעור נדחתה ללא חיוב הבת בהוצאות, משלא התבקשה תגובת האלמנה.
- ב"כ הבת: עו"ד שפאא אלשייך
- ב"כ האלמנה: עו"ד אומימה המשיבה ו/או עו"ד חסון פחאמנה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
