נהג קלנועית דרס קשישה – משפחתו תפצה

לנפגעת, בת 75, נפסקו כ-283 אלף שקלים. הנהג הפוגע נפטר וההגנה טענה כי יש להפנות את התביעה נגד "קרנית", אך השופט הבהיר שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא חל על קלנועיות

בית משפט השלום ברמלה פסק לאחרונה פיצויים של כ-283 אלף שקל לאישה בת 75 שלפני כ-7 שנים נדרסה על-ידי קלנועית בראשון לציון, ושברה את הירך. מאחר שהנהג הפוגע נפטר השופט דב גוטליב חייב את שלושת ילדיו ואלמנתו לשלם את הפיצויים בהתאם לחלקם בירושה. בכך, נדחתה טענתם כי מדובר בתאונת דרכים. נקבע כי בפסיקה הוחלט להוציא את הקלנועיות מתחולת החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים כדי להקל קשישים ונכים מבחינת רישיון וביטוח.

התובעת עמדה על המדרכה ברחוב הרצל וחיכתה למונית כשלפתע נהג קלנועית שנסע על המדרכה פגע בה, הפיל אותה ארצה ועלה על הרגל שלה. את התביעה לפיצוי על נזקיה היא הגישה לאחר שנפטר ולכן היא הופנתה כלפי שלושת ילדיו מאשתו הראשונה ואלמנתו (אשתו השנייה) – כיורשיו.

ילדיו של המנוח העלו שתי טענות מרכזיות: האחת, כי קלנועית היא רכב מנועי ולכן התביעה צריכה להיות מופנית נגד הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים "קרנית". השנייה, כי המנוח לא אחראי לתאונה בהתאם לחוות דעת של בוחן תנועה שלפיה הקלנועית רק "שפשפה" את הכתף של התובעת והיא נבהלה ומעדה בגלל מרצפות רעועות.

חוות דעת מגמתית

השופט דב גוטליב דחה את טענות הילדים. בנוגע לטיבה של הקלנועית הפנה השופט לפסק דין מנחה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב שקבע כי יש לסווג קלנועיות כ"כיסא גלגלים ממנוע" שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא חל עליו כדי לאפשר לנכים ולקשישים הזקוקים להן שימוש זול וקל ללא צורך בביטוח וברישיון נהיגה.

השופט אף דחה את חוות דעתו של הבוחן שלטעמו לא הייתה הגיונית, לא התבססה על עובדות והותירה רושם מגמתי. השופט הדגיש כי אין כל ראיה או עדות לכך שהתובעת מעדה בעקבות מרצפות רעועות ומסקנה זו אף סותרת את ההודעה של המנוח במשטרה.

השופט הוסיף וציין, כי הבוחן קבע בחוות דעתו שמנוח נסע "במהירות הליכה" אלא שממצא זה לא מתיישב עם התיאור שמסר המנוח למשטרה שלפיו סטה מהדרך כדי לחמוק מהולך רגל, "שפשף" את התובעת והפיל אותה ארצה ולאחר מכן עלה על הרגל שלה. השופט ציין כי התנהלות זו מעידה בסבירות גבוהה יותר שהמנוח נסע במהירות שלא אפשרה לו להגיב מהר ולבלום בשלוש הזדמנויות.

עוד הפנה השופט לכך שבסיכום חוות הדעת נכתב כי האחריות של המנוח ושל התובעת הייתה שווה כיוון שלא נזהרה. אלא שהשופט לא הבין כיצד הולכת רגל שעומדת על מדרכה וממתינה למונית מבלי לסכן אף אחד נושאת באחריות שווה לזו של נהג קלנועית שסוטה מהנתיב כדי לא לפגוע בהולך רגל אחד, פוגע בהולכת רגל אחרת ואחרי שהיא נופלת ממשיך ועולה על הרגל שלה.

השופט קבע לפיכך כי הוא מעדיף את גרסת התובעת שהייתה מהימנה, הגיונית והתיישבה עם חומר הראיות, וממנה עלה כי המנוח נהג בחוסר זהירות.

לאחר בחינת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות התאונה פסק לה השופט 282,382 שקלים כפיצויים עבור עזרה, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, כאב וסבל, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

הנתבעים יחלקו בפיצויים בהתאם לחלקם בירושה – כך ששלושת הילדים יישאו ב- 92.67% מהסכום והאלמנה ביתר (7.33%).

• ב"כ התובעת: עו"ד דמיטרי שהין
• ב"כ הנתבעים: עורכי דין נזיקין חגי הוכהויזר ואורן אדשה בשם הילדים, עו"ד אריה צ'צ'יק בשם האלמנה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין