פלונית נ' ז.ל ואח'

התובעת נדרסה לטענתה על ידי קלנועית ונגרמו לה נזקי גוף.

הצדדים חלוקים ביחס לשאלת החבות והנזק.

רקע וטענות הצדדים בתמצית:

1. בהתאם לכתב התביעה, התובעת, ילידת x/x/1945, נדרסה על ידי קלנועית ביום 06/11/2013 בשעה 14:00 או בסמוך לכך. לעמדת התובעת, התאונה אירעה בעת שקלנועית, נהוגה על ידי המנוח, מר ח.ש ז"ל (להלן: המנוח), עלתה על המדרכה ברחוב הרצל בראשון לציון, פגעה בתובעת וגרמה לנזקי גוף (להלן: התאונה).
2. כבר עתה יצוין כי, לדאבון הלב המנוח נפטר טרם הוגשה התובענה ולא יכול היה להשתתף בהליך.
3. לתמיכה בכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר דרור רובינסון, מומחה בתחום האורתופדיה, ולפיה בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות זמנית לתקופה ממושכת, ונכות צמיתה (משוקללת) בשיעור 46.14%.
4. הנתבעים הם יורשי המנוח. נתבעים 1-3 הם ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים והנתבעת 4 היא אלמנת המנוח. הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את טענות התובעת ולפיהן המנוח פגע בתובעת או שהיה אחראי לתאונה ולנזקים הנטענים. עם זאת, במהלך ההליך העידה הנתבעת 4, שהמנוח סיפר לה כי פגע בתובעת (עמ' 43 ש' 21-30 לפרוטוקול הדיון מיום 19/11/2019).
5. הנתבעים 1-3 הגישו את חוות דעתו של ד"ר אילן כהן, מומחה בתחום האורתופדי. בהתאם לחוות הדעת, בעקבות התאונה (בחלוף תקופות אי הכושר) נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין השבר בירך ו-5% נכות, בגין הצלקת הניתוחית, ובסך הכול 14.50% נכות צמיתה (משוקללת). 
6. נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים, מונה ד"ר בועז ליברמן כמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מיום 25/01/2018 העריך המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% במשך שישה חודשים, 50% נכות זמנית למשך שלושה חודשים לאחר מכן, ונכות צמיתה (משוקללת) בשיעור 27.1%.
7. כפי שיפורט מיד, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית החבות ונעוצה בטענות הנתבעים ולפיהן הקלנועית היא רכב מנועי ולכן התביעה צריכה להיות מופנית נגד קרנית ואין לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעים. בנוסף, נטען שהמנוח אינו אחראי לקרות התאונה.

הצדדים חלוקים גם ביחס לשיעור הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה ובין הנתבעים קיימת מחלוקת נוסף ביחס לחלקם של הנתבעים בעזבון המנוח.  

8. אדון תחילה בסוגיית החבות ובהמשך, ככל שיהיה בכך צורך, בחלקם של הנתבעים בעזבון המנוח ובסוגיית הנזק והפיצוי.

סוגיית החבות:

נוכח טענות הנתבעים, אדון תחילה בשאלה האם הקלנועית באה בשערי "רכב מנועי" כהגדרתו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: חוק הפיצויים). ככל שאמצא כי דין טענה זו להידחות, אמשיך ואבחן את שאלת חבות.

האם הקלנועית היא "רכב מנועי":

9. הנתבעים טוענים שהקלנועית היא "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים ומאחר שלא היה מבוטח בביטוח חובה על התובעת להפנות תביעתה לקרנית בלבד. התובעת טוענת שדין טענות הנתבעים להידחות מחמת שאין המדובר "ברכב מנועי".
10. להשלמת התמונה יצוין שהנתבעים 1-3 תמכו טענתם ולפיה הקלנועית היא "רכב מנועי" בחוות דעתו של מר משה נקש, בוחן תנועה (להלן: הבוחן או המומחה). בחוות דעת זו סוקר המומחה את ההבדלים שבין כסא גלגלים ובין קלנועית, כדלמן: מהירות הנסיעה של הקלנועית גבוהה ממהירות הנסיעה של כסא גלגלים; הקלנועית מותרת לנהיגה מגיל 16 והשימוש בכסא גלגלים אינו מוגבל בגיל; הסיכון הנובע משימוש בקלנועית גבוה מהסיכון שבשימוש בכסא גלגלים; הקלנועית נעה על מדרכה בתוך תנועת הולכי רגל ולכן הנהיגה בה מסוכנת; המחוקק התייחס אחרת לקלנועית בעת שנתן לה פטור מרישוי וביטוח ולא התייחס אליה כמו לכסא גלגלים.