האישה, שגרה בסמוך לגן ילדים בנתניה, פרסמה פוסט בו כתבה שראתה את אחת הסייעות מתנהגת באלימות פיזית ומילולית כלפי הפעוטות. הנהלת הגן הגישה נגדה תביעה בסך 350,000 שקל אך נדחתה.
השופט אלי ברנד דחה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישה עמותת ״הצלחה שמחה ואושר״ המפעילה גן ילדים לפעוטות בנתניה. העמותה תבעה שכנה שפרסמה ביוני 2015 פוסט בו כתבה שראתה את אחת הסייעות נוהגת באלימות כלפי הילדים. השופט קבע שהפוסט חוסה תחת הגנות ״תום הלב״ ו-״אמת בפרסום״.
השכנה פרסמה את הפוסט בעמוד הפייסבוק ״כי גם אני אמא נתנייתית״. היא כתבה שראתה מהחלון בביתה את אחת הסייעות בגן מקללת, תופסת את הילדים ביד אחת ומשליכה אותם מצד לצד וצועקת עליהם.
העמותה הגישה נגד האישה תביעת לשון הרע בסך 350,000 שקל. לטענתה, מדובר בהשמצה חסרת בסיס שפגעה בשמה הטוב, במוניטין שלה ובפרנסתה.
לדבריה, הפרסום נעשה במטרה לפגוע בה וגרם לה נזקים רבים וקשים. בין היתר, הורים רבים שתכננו לרשום את ילדיהם לגן נמנעו לעשות זאת בעקבות הפרסום והורים לילדים שכבר היו בגן החליטו להוציאם.
התובעת ציינה שעד לפרסום הגן נחשב לגן מבוקש באזור ולא נשמעה לגביו כל תלונה מצד ההורים.
הנתבעת טענה מנגד שמטרת הפוסט הייתה לאתר אימהות שילדיהן נמצאים בגן ולהזהיר אותן. היא הוסיפה כי ניסחה את הפרסום באופן מידתי ושקול ובחרה לפרסם אותו בקבוצה סגורה תוך הגבלת אפשרויות השיתוף שלו.
כמו כן, יום לאחר הפרסום היא הבינה שאימהות שילדיהן בגן נחשפו לפרסום, ומשמטרה זו הושגה היא מחקה את הפוסט. הנתבעת הדגישה שמספר ימים לאחר הפרסום הוקף הגן ביריעת ברזנט כדי למנוע כל אפשרות לראות את הנעשה בו, מה שמחזק את החשד בנוגע להתנהלות המקום.
הנתבעת טענה כי בנסיבות אלה חלות עליה הגנות ״אמת בפרסום״ ו״תום הלב״ שבחוק לשון הרע.
עדויות סותרות
השופט אלי ברנד מבית משפט השלום בנתניה דחה את התביעה. הוא קבע שהפרסום אכן מהווה לשון הרע מאחר שהוא מטיל דופי במקצועיות הצוות.
עם זאת השופט קבע שעל הנתבעת חלות הגנת ״אמת בפרסום״ ו״תום הלב״. הוא ציין שעדותה הייתה מהימנה, קוהרנטית וסדורה ודבריה לא נאמרו בסגנון לוחמני.
מנגד, עדות הסייעת לה מיוחסים המעשים הייתה הססנית. היא לא זכרה פרטים רבים ושינתה את תשובותיה.
זאת ועוד, עדות הסייעת סתרה את עדותה של הגננת. בעוד שהגננת טענה שלאחר הפרסום שאלה את הסייעת לפשר הדברים וזו מסרה לה שבאותו יום ביקשה להפריד בין שני ילדים שרבו על בימבה, הסייעת לא ציינה בעדותה אירוע ספציפי.
עוד ציין השופט כי על אף שהגן מרושת במצלמות אבטחה, התובעת לא הגישה את הצילומים מאותו יום. מדובר בראיות קריטיות שיכלו לאשש את טענותיה שלא אירע דבר, כתב. לדבריו, הסברי התובעת למחדל לא היו משכנעים והעדויות שהובאו בהקשר זה היו סותרות. השופט הוסיף שגם פריסת הברזנט סביב הגן לאחר פרסום הפוסט מחזקת את גרסת הנתבעת.
עוד כתב השופט כי הנתבעת זכאית ליהנות מהגנת תום הלב שכן ניכר שפרסמה את הדברים לשם הגנה על ביטחון הילדים הנמצאים בגן ורצון ליידע את הוריהם.
התובעת חויבה בהוצאות בסך 8,758 שקל ובשכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד עואד חליל
- ב״כ הנתבעת: עו"ד שלומי וינברג
עו"ד כנרת שמיר מסיקה עוסק/ת ב- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין