נדחתה תביעה לקיום הסכם ממון שנחתם לפני 15 שנים- ההסכם נזנח

לפסק הדין בעניין מ.ש. נ' ש.ש.

בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א דחה תביעה כספית על סך 2 מליון ש"ח שהגישה אישה כנגד בעלה לשעבר, בטענה כי לא קיים התחייבויותיו הכספיות בהתאם להסכם הממון שנחתם בין הצדדים כ 15 שנים קודם לכן, בקובעו כי משההסכם לא אושר וביצועו נזנח, הרי שאין לו כל תוקף.

בעל ואישה ישראלים שהתגוררו בחו"ל ונפרדו, התגרשו בפועל רק בשנת 2000. לטענת האישה, ששבה לישראל בשנת 1993 עם בנם הצעיר, בביקור שערך הגבר בארץ בשנת 1995, ערכו השניים הסכם ממון, בו התחייב להעביר לידיה כספים, לרבות את מזונות בנם הצעיר, אולם למרות זאת לא עמד הגבר בהתחייבויותיו, ולפיכך הגישה כנגדו, בחלוף כ 15 שנים, תביעה כספית בסך של 2,000,000 ש"ח לבית המשפט לענייני משפחה.

האישה הוסיפה, כי אמנם ההסכם לא אושר בפני בימ"ש או בי"ד רבני, אך לטענתה, הגבר סיכל את אישורו, כשהתחמק מדרישותיה הרבות שיעמוד בהסכם בטענה, כי מצבו הכלכלי קשה, ולפיכך הניחה לו, עד אשר נודע לה כי מצבו הכלכלי השתפר, שאז החליטה להגיש את התביעה.

מנגד טען הגבר, כי במהלך 15 השנים שחלפו מיום חתימת ההסכם, לא עשתה האישה מאום על מנת לקיים את ההסכם, ומשכך תביעתה התיישנה. לגופו של עניין טען, כי ההסכם אינו מחייב באשר הוא נעדר אישור של בית משפט, וכי הצדדים מעולם לא התנהגו על פי האמור בו, וכראייה, הרי שגם בעת גירושי הצדדים לא הגישו את ההסכם לאישור.

השופטת מירה דהן קיבלה בחלקה את טענת ההתיישנות שהעלה הגבר בקובעה, כי עילת התביעה, הנובעת מאי תשלום הכספים על פי ההסכם, נולדה מיד עם חתימת ההסכם או לאחריו, שכן הגבר מעולם לא קיים את התחייבויותיו, ומשתקופת ההתיישנות במקרה זה הינה שבע שנים, שכן ההסכם מעולם לא קיבל תוקף של פסק דין, הרי שחלקה של העתירה ככל הנוגע למזונות הבן הצעיר וזכויותיה של האישה עד לשנת 2003 - התיישן.

בנוגע לחלק שלא התיישן נפסק, כי משהוכתר ההסכם כ'הסכם ממון' והוסדרו בו הסוגיות הרכושיות של הצדדים, הרי שאכן מדובר בהסכם ממון, והסכם שכזה מחייב אישור בית משפט או בית דין רבני על מנת שיהא לו תוקף, מה גם שבהסכם עצמו התחייבו הצדדים לאשר את ההסכם בפני בית משפט בהקדם האפשרי, אך חרף זאת, הדבר לא נעשה מעולם. עוד נקבע, כי גם אם ניתן לרכך את דרישות החוק באמצעות שימוש בעקרון תום הלב, לא ניתן להכשיר את ההסכם, שכן הצדדים מעולם לא החלו בביצוע ההסכם, והאישה לא הוכיחה בשום דרך כי הגבר נהג על פי הוראותיו- כך, לא שילם מעולם את מזונות הבן ולא העביר לאישה אף לא חלק מהכספים.

עוד נקבע, כי טענת הסיכול אינה יכולה לעמוד, שכן האישה לא הביאה בדל ראיה לדרישותיה הרבות לקיום ההסכם ולסירובו של הגבר לעשות כן, ואף הודתה כי הקשר בינה ובינו התמצה במספר שיחות בודדות, ויתירה מכך, הגם שנכרתה בדרכה הזדמנות פז בשנת 2000, עת הגיע הגבר לארץ והצדדים התגרשו, לא פעלה האישה לאישור ההסכם ולא נקטה כנגד הגבר באי אילו דרכים משפטיות.

"בפנינו הסכם ממון, אשר לא אושר ואשר נזנח אף על ידי התובעת עצמה משך חמש עשרה שנים ואשר על בסיסו, אין יכולה התובענה לעמוד", סיכמה השופטת את פסיקתה.

• ב"כ התובעת: עו"ד עידן איידן
• ב"כ הנתבע: עו"ד אסנת אלון לאופר

לפסק הדין בעניין מ.ש. נ' ש.ש.

למדור: דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.