שופטת בימ"ש השלום ברחובות מחקה על הסף תביעה לפירוק שיתוף בקרקע ברחובות, מאחר שלתובעת אין זכות רשומה על הקרקע אלא רק הערת אזהרה לטובתה.
השופטת רנה הירש מבית משפט השלום ברחובות מחקה על הסף תביעה לפירוק שיתוף בקרקע ברחובות, לאחר שקיבלה את עמדת הנתבעת שטענה כי לתובעת אין זכות על הקרקע המאפשרת לה להגיש תביעה שכזו.
נזכיר: הערת אזהרה היא הערה המצביעה על קיומה של התחייבות כתובה של בעל זכות בקרקע לעשות בהם עסקה מסוימת או להימנע מלבצע בה עסקה.
במקרה הנדון, נרשמה לטובת התובעת הערת אזהרה בנכס, ללא הגדרה של החלק בנכס. ב-2004 נרשמה הערת אזהרה לטובת פקיד שומה רחובות, על ההערה של התובעת.
התובעת אף מחזיקה בפסק דין משנת 2014 שלפיו היא רשאית להירשם כבעת זכויות של 6/16 מהקרקע, אולם עד היום לא השלימה את הליך הרישום.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד דן כוכבי, טענה כי בשל מחלוקת בינה לבין רשות מקרקעי ישראל בנוגע לזכות החכירה שלה, זכויותיה לא נרשמו בצורה מסודרת במרשם המקרקעין.
לטענת התובעת, רמ"י ביטלה את שטר החכירה שלה וחתמה על חוזה חכירה חקלאי עם חקלאים שמכרו לה את זכויותיהם בחוזה משנת 1986.
התובעת סברה שגם במצב זה, אין מניעה לדון בתביעה שהגישה לפירוק שיתוף, שכן מדובר במחלוקת מצומצמת הנוגעת ליחסים בינה לבין הנתבעת, רק לגבי אופן פירוק השיתוף.
התובעת טענה כי בינה לבין הנתבעת היתה הסכמה לגבי פירוק שיתוף אולם הנתבעת חזרה בה. לשיטתה של התובעת, לפי חוק המקרקעין, כל שותף במקרקעין משותפים זכאי לדרוש פירוק שיתוף. טענתה היתה כי מאחר שרכשה את הזכויות הקנייניות, היא נכנסה בנעליהן של החוכרות הרשומות, ולכן זכאית לתבוע פירוק שיתוף.
מנגד, הנתבעת שיוצגה על ידי עו"ד רונן גמליאל, טענה שיש למחוק את התביעה על הסף.
נטען כי התובעת סותרת את עצמה, היות שבכתב התביעה שלה עתרה לסעד של פירוק שיתוף, ואילו במהלך ההליך טענה כי רצונה ב"פירוק ניהול ושימוש זמני".
בנוסף לכך, ב"כ הנתבעת הפנה למספר פסקי דין, בהם נקבע כי כל עוד הזכויות בקרקע לא נרשמו, מי שרשומה לטובתו הערת אזהרה בלבד אינו רשאי לבקש את פירוק השיתוף.
חסרת תוכן משלה
השופטת הירש הבהירה כי הערת אזהרה היא מעין זכות חוזית המאפשרת להבטיח את ביצועה של עסקה מסוימת במקרקקעין והציב מחסום בפני ביצוע עסקאות אחרות שנוגדות אותה, אך היא אינה מהווה "זכות במקרקעין", כלומר אינה זכות בעלת תוכן קנייני משלה, כגון בעלות, שכירות, משכנתא וזכויות אחרות.
לאחר שהציגה מספר פסקי דין רלוונטיים, השופטת הסבירה שכפי שטענה הנתבעת, אכן "רק מי שנרשם כבעל הזכויות לאחר השלמת העסקה במקרקעין ברישום, נחשב כבעל זכות קניינית המאפשרת מעמד של בעל דין בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין".
השופטת אף ציינה כי לא ברור למה התובעת מתכוונת בבקשתה ל"פירוק זכות הניהול והשימוש", בשונה מפירוק שיתוף במובנו הרגיל.
"בהעדר זכות קניינית, אין התובעת יכולה לזכות לזכות בסעד של פירוק שיתוף. על כן, אני מקבלת עת עמדת הנתבעת וקובעת כי אין לתובעת עילת תביעה ובשל כך, דין התביעה להימחק", סיכמה השופטת.
בתוך כך השופטת ציינה כי אין מניעה שהתובעת תחזור ותעתור לפירוק שיתוף לאחר שתפתור את המחלוקת שיש לה מול רמ"י ותשלים את הליך הרישום.
לקריאת פסק הדין ת"א 49548-04-18
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין