דינו של הסכם ממון שלא אושר

בפניי תובענה כספית על סך של 2,000,000 ש"ח .

עיקר טענות התובעת

1.    א.  התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1970  והתגרשו בגט פיטורין בשנת 2000 .

       ב.  במהלך תקופת נישואיהם נולדו לבני הזוג שלושה ילדים משותפים, הצעיר שבהם, ט.  

            יליד  1980 והוא כבן 31 שנים כיום (להלן: " הבן הצעיר").

2.    א.  בשנת 1982 נקלעו בני הזוג לחובות כבדים והנתבע הגיע למצב של פשיטת רגל; בעקבות

            כך החליטו בני הזוג לעזוב את מדינת ישראל והיגרו לאנגליה, שם חיו במשך 9 שנים.

       ב. בזמן שהותם באנגליה, רכשו הצדדים בית מגורים וגידלו ילדיהם.

            בשנת 1993 פרץ משבר בין בני הזוג והנתבע החליט לעבור ולהתגורר בויאטנם עם בת זוגו

            החדשה ואילו התובעת שבה ארצה, יחד עם הבן הצעיר.

       ג. לטענת התובעת למן שובה ארצה, נותק הקשר עם הנתבע כמעט לחלוטין; התובעת נהגה                    לפנות לנתבע לעיתים רחוקות ולבקש שישלח כסף עבור הבן הצעיר אולם למעט זאת, לא

            קוים כל קשר בין הנתבע לתובעת ו/או לבן הצעיר (ראה סעיף 21 לכתב התביעה).

3.    א.  בשנת 1995, באחד מן הביקורים של הנתבע בישראל, החליטה התובעת ,לטענתה, לסיים

         את מערכת היחסים שבין הצדדים ועל כן פנו שניהם לעורך דין שערך עבורם הסכם אשר

         במסגרתו ביקשו להסדיר את הזכויות הממוניות של התובעת ובנה לאחר שנים רבות בהן

         לא נשא הנתבע, כך לטענת התובעת, בחובתו לפרנס את ילדיו (להלן: " ההסכם"); עורך

         הדין שערך את ההסכם הכתיר אותו כ"הסכם ממון" אלא שלטענת התובעת, מדובר למעשה  בהסכם גירושין שכן הצדדים סיכמו בע"פ להתגרש בסמוך לאחר הסדרת נושאי הרכוש והמזונות.

       ב.  בהתאם להוראות ההסכם, הצדדים היו אמורים לבקש מבית המשפט המוסמך לאשר

ההסכם ולתת לו תוקף של פסק דין אולם , לטענת התובעת, במספר הזדמנויות, בהן ביקשה האחרונה לאשר את ההסכם בבית המשפט, דחה אותה הנתבע וההסכם לא אושר עד היום.