נדחתה עובדת בהריון שטענה כי הוצאתה לחל"ת בקורונה שקולה לפיטורים

התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים ולפיצוי על הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית המשפט דחה את הטענה ופסק לטובתה פיצוי של 10,000 שקל בלבד, מכיוון שהמעסיק לא קיבל היתר להוציאה לחל"ת

השופט עמיצור איתם דחה לאחרונה ברובה תביעה על סך של מעל 200,000 שקל שהגישה עובדת לשעבר בחברת פולירן. העובדת הוצאה לחל"ת בן 30 יום בתקופת הסגר הראשון של הקורונה, כשהיא בהיריון, ללא הסכמתה. לאחר מכן לא שבה לעבודה. טענתה כי מדובר בפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים נדחתה לאחר שהשופט התרשם שלמעסיק לא הייתה כוונה לפטרה אלא חוסר יכולת זמנית ואמיתית להעסיקה.

התובעת הועסקה בפולירן החל מיוני 2015 כמנהלת חשבונות. במרץ 2020 כשהיא בחודש שמיני להריונה הוטל סגר כללי בעקבות התפרצות נגיף הקורונה. התובעת נעדרה מעבודתה למשך יומיים בשל העדר מסגרות לילדיה הקטנים. בהמשך התייצבה למשך שעתיים וחצי בכל יום לאחר שהודיעה כי אין לה סידור לילדים.

לקראת סוף החודש העבירה התובעת אישורי מחלה למעסיקה, לא התייצבה לעבודה וסירבה לבצע את עבודתה מהבית, אף שהממונה עליה הבהיר לה כי תפקידה חיוני לצורך גביית מיליוני שקלים מלקוחות.

באפריל הודיעה לה המעסיקה כי החליטה להוציאה לחל"ת בן חודש אך היא סירבה לקבל את המכתב. במהלך החל"ת התובעת ביטלה את כרטיס החתימה הדיגיטלית שהונפק על שמה ושבאמצעותו בוצעו פעולות הנהלת החשבונות של החברה. בחודש מאי היא ילדה ולא שבה לתפקידה, גם לאחר שהוצע לה לחזור בתום תקופת חופשת הלידה.  

בתביעה טענה העובדת כי הוצאתה לחל"ת ללא הסכמתה וללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים מהווה פיטורים שלא כדין.

לטענת הנתבעת, התובעת הוצאה לחל"ת לאחר שמוצתה מולה כל אפשרות להעסיקה בתקופה זו, ממקום עבודתה או מביתה – אפשרויות שנפרשו בפניה ולהן סירבה. היא הדגישה שהוצאתה לחופשה ללא תשלום אך התבקשה נוכח ההסדרים שנהגו אז, ואפשרו לתובעת לקבל דמי אבטלה בתקופה זו. בתום תקופת הסגר סירבה התובעת לשוב לעבודתה, ואף סירבה לעשות כן לקראת תום תקופת הלידה וההורות.

מעוררת תמיהה

השופט עמיצור איתם מבית הדין לעבודה בירושלים הבהיר כי הוצאה לחל"ת לתקופה מוגבלת אינה פיטורים, אלא להיפך – השעיה של חוזה העבודה במטרה לשמר את יחסי העבודה ולא לנתקם. בימים הראשונים של מגפת הקורונה, ציין, המדינה ביקשה לאפשר למעסיקים השעיה של יחסי העבודה תוך שהיא מספקת לעובדים רשת ביטחון חסרת תקדים, כשהיה ברור שלא מדובר בפיטורים.

השופט קיבל את גרסת המעסיקה כי לא הייתה לה כל כוונה לפטר את התובעת והפעולה נערכה בלית ברירה נוכח המצב החריג בו הייתה המדינה באותה עת.

הוא ציין כי לתובעת הוצע כל פתרון אפשרי על מנת להמשיך לעבוד בחברה והתנהלותה בהקשר זה "מעוררת תמיהה". בנסיבות אלה קבע השופט שהתובעת לא פוטרה אלא התפטרה.

באשר לתחולת חוק עבודת נשים הבהיר השופט כי התובעת הוצאה לחל"ת בתקופה בה היו בתוקף תקנות שעת חירום המתירות הוצאה לחל"ת גם של נשים בהריון. ואולם, הגנת התקנות חלה רק מקום בו העובדת הסכימה ליציאה לחל"ת, מה שלא היה במקרה זה. בנוסף, פולירן הוגדרה כמפעל חיוני כך שהתקנות ממילא לא חלו עליה.

לפיכך, היה על החברה לפנות לשר העבודה והרווחה בבקשה להיתר להוציא את התובעת לחל"ת, מה שלא נעשה. בגין הפרה זו פסק השופט פיצוי של 10,000 שקל.

עוד חויבה החברה בפיצוי של כ-2,500 שקל בגין ימי חופשה והבראה ובהוצאות ושכ"ט בסך 5,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד איתי ליאון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אתי סמל

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין