למרות העובדה ששרר ביניהם נתק של עשור, טענה הבת כי לא ייתכן שאביה ציווה את רכושו, שנאמד בכ-7 מיליון שקל, רק לאחיה וזוגתו. אבל ביהמ"ש קבע שבחירתו לא הייתה מנותקת מהמציאות שחווה.
צוואתו האחרונה של אב לשלושה קבעה כי רכושו, שעומד על כ-6-7 מיליון שקל, יחולק בין שני בניו וזוגתו, תוך נישול בתו. התנגדותה של הבת לקיום הצוואה עקב השפעה לא הוגנת וחוסר היגיון נדחתה לאחרונה. השופט ארז שני הבהיר בפסק דינו כי הוראות הצוואה משקפות את רצונו האמיתי של המנוח בצל הסכסוך המר והנתק ששרר בינו לבין בתו.
המנוח ערך את הצוואה האחרונה שלו כשלושה חודשים לפני שנפטר בהיותו כבן 69. מספר חודשים לאחר מותו ביקשו בניו וזוגתו לקיים את הצוואה, שקבעה כי 90% מהרכוש יעבור לבנים ו-10% לבת הזוג, אך נתקלו בהתנגדות מצד בתו, שדרשה לקיים צוואה שערך 7 שנים קודם לכן, ובה הורה על חלוקת רכוש שווה בין שלושת האחים.
האחות-הנתבעת, טענה כי הצוואה האחרונה נערכה תחת השפעה לא הוגנת מצד אחיה, שהרחיקו אותה מאביהם וניצלו את התלות שלו בהם בימיו האחרונים.
האחים ובת הזוג טענו לעומת זאת כי במשך יותר מעשור שרר נתק בין המנוח לבין בתו, בעקבות סכסוך קשה בנוגע לירושה של אביו (הסב), שהסלים עד כדי תלונות במשטרה ואיומים בהגשת תביעות.
לדבריהם, כל הנסיונות של המנוח ליישר את ההדורים נדחו על ידי הנתבעת עד שבסופו של דבר הוא החליט כפי שהחליט, מרצונו החופשי, וכשהיה צלול לחלוטין.
דיכאון אינו עילה לפסילת צוואה
ואכן, השופט ארז שני התרשם שהנתבעת הגישה התנגדות סרק שבמסגרתה ניסתה "לדוג" עילות לפסילת הצוואה.
"הגם שמדובר בצוואה בה המנוח החליט להדיר את הנתבעת מעיזבונו, אין לראייתי אי סבירות קיצונית, גם לא חוסר סבירות בכלל, שיש בה כדי להעיד על כי ידם של התובעים בכך", כתב. בדברים אלה התייחס השופט לסכסוך הקיצוני שהתגלע בין המנוח לבין הנתבעת והוביל לנתק מוחלט עד כדי כך שהנתבעת אפילו לא ביקרה אותו על מיטת חוליו.
לגופו של עניין, השופט ציין כי לא התרשם שהמנוח היה נתון להשפעה כלשהי, תוך שהפנה לעדותו של עורך הדין שערך את הצוואה וסיפר שהמנוח היה צלול ונחרץ ואף הסביר לו על ההחלטה שלא לכלול את בתו בצוואה בשל תחושותיו הקשות כלפי וכלפי בעלה.
השופט הוסיף כי הבת נאחזה בטענה שאביה היה מוכר למערכת הפסיכיאטרית כאילו בכך יש כדי לשלול את כשרותו המשפטית, אלא שלדבריו "דיכאון אינו טעם לפסילת צוואתו של מנוח".
בתוך כך השופט הפנה למסמכים הרפואיים של המנוח, שהעידו בבירור כי לא היה תלוי באף אחד אלא צלול ועצמאי כמעט עד יומו האחרון.
לפני סיום השופט הזכיר כי תפקידו של בית המשפט אינו לשפוט מוסרית את המצווה אלא לבחון האם הצוואה נקייה מהשפעות זרות ומשקפת את רצונו האמיתי והחופשי. במקרה הנוכחי, השופט התרשם שהמנוח פעל בהתאם למציאות הסובייקטיבית שחווה ואין כל עילה לפסילת צוואתו.
לפיכך, השופט דחה את ההתנגדות תוך חיוב הנתבעת בהוצאות משפט גבוהות של 90 אלף שקל.
- ב"כ התובעים (האחים ובת הזוג): עורך דין אריאל אדלר
- ב"כ הנתבעת (הבת-המתנגדת): עו"ד חדוה וייס ודורון טרובוביץ, עורך דין צוואות וירושות
עו"ד חיים פרנקל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין