בני זוג האשימו אחד את השני בהריסת הקשר ובית הדין הרבני נקלע למצב שלא אפשר לו להגיע לחקר האמת כדי לקבוע האם האישה זכאית לכתובתה או לא. כיצד הדיינים פתרו את הסוגיה?
אף אחד מבני הזוג לא הציג ראיות שיוכיחו מי רצה להתגרש ראשון, מה שהקשה על דייני בית הדין הרבני בבאר שבע לפסוק האם לאישה מגיעה כתובה או לא. הדיינים פנו למקורות הלכתיים רבים, ומצאו שבמקרים מסוימים ניתן לכפות על הצדדים פשרה. במסגרת זו ובהתחשב בזכויות שקיבלה האישה במסגרת ההליך הרכושי, חויב הבעל בעשירית מדמי הכתובה – 75 אלף שקל.
הבעל הגיש את תביעת הגירושין שנתיים אחרי החתונה שהתקיימה באוקטובר 2010. זמן קצר לאחר מכן הוא הודיע על שלום בית וסגר את התיק. לא חלפו שנתיים נוספות והפעם האישה הגישה תביעת גירושין, ובעלה בתגובה הגיש בקשה לשלום בית.
ואולם, בדיונים עצמם הבעל הודה כי גם הוא מעוניין להתגרש וכי תביעת שלום הבית הוגשה כצעד טקטי, ודייני ההרכב – הרב אליהו אריאל אדרי, הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם צבי גאופטמן – הציעו לבני הזוג קודם להתגרש, ורק אז לדון בענייני הכתובה, והזוג הסכים.
בדיונים על הכתובה שהתקיימו אחרי הגירושין האישה טענה כי היא זכאית למלוא הכתובה – 720 אלף שקל, שכן בעלה לשעבר הוא זה שיזם את הפירוד בכך שסילק אותה מהבית והחליף מנעולים. בנוסף היא הדגישה כי הוא היה מעוניין בגירושין בדיוק כמוה, ולפיכך אין כל סיבה לשלול ממנה את הכתובה.
הגרוש טען מנגד כי אשתו עזבה את הבית מרצונה והכחיש שהפירוד היה ביוזמתו. עוד הוא טען כי ממילא צריך לשלול ממנה את הכתובה כיוון שהסתירה ממנו שהיא סובלת מבעיית פוריות, וגם אם לא תישלל יש להפחית אותה שכן הוא חתם "באונס" על הסכום המופרז.
"אין הדבר יכול להתברר"
ואולם, אף אחת מטענות הצדדים לא הוכחה בראיות והדיינים לא הצליחו להכריע מי מבני הזוג לשעבר דובר אמת ומי מהם "משקר במצח נחושה".
הדיינים הסבירו כי במקרה כזה אין מנוס אלא לפסוק בדרך של פשרה אך הבעל סירב להצעתם. משכך, הם פנו לבחון מה פסקו חכמי ההלכה לאורך השנים בסיטואציות דומות ומצאו כי לפי "הבית יוסף" כאשר עניין משפטי שנידון אינו יכול להתברר – ניתן גם לכפות על הצדדים פשרה.
הרבנים מצאו חיזוקים לכפיית הפשרה גם בדברי הרא"ש שהוסיף כי אפשר לכפות פשרה אם "ניכר לדיין שיש בו צד רמאות", והרי הדיינים ציינו כי אחד מהצדדים בהכרח מרמה את בית הדין ואת הצד השני.
מאחר שכאמור הדיינים לא הצליחו לברר את האמת – האם האישה היא זו שגרמה להרס הקשר ואינה זכאית לכתובתה או האם זה היה הגבר – הם יישמו את הפתרון שעלה מהמקורות וכפו על הצדדים פשרה בניגוד לרצונם.
בהתאם נקבע כי האישה תזכה בחלק מהכתובה – 115 אלף שקל, שממנו יופחתו 40 אלף שקל שקיבלה במסגרת איזון המשאבים, כך שלבסוף נפסקה לה כעשירית מהכתובה – 75 אלף שקל.
עו"ד חגית זיו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין