פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין הרבני בחיפה הוא דוגמא טובה לחשיבות שבניסוח הסכם גירושים ברור, מדויק ומפורש, שלא מותיר מקום לספק או לפרשנויות.
בית הדין הרבני האזורי בחיפה דחה באחרונה תביעה לביטול הסכם גירושים כ-23 שנים לאחר שאושר בטענה שנחתם תחת כפייה ואלימות והופר על ידי הגרוש. הדיינים קבעו כי "לא מתקבל על הדעת לומר שבית הדין ושירותי הרווחה נתנו יד לעוול וניצול של האישה".
בהסכם שנחתם וקיבל תוקף של פסק דין בשנת 1989, חויב הגרוש בין היתר לשלם לידי אשתו לשעבר את המזונות עבור בתם המשותפת בסכום של 500 שקל בלבד (סכום שהופחת לאחר מכן בחצי), כיוון שהילדה מתגוררת עם סביה.
בחלוף כ-23 שנים הגישה האישה תביעה לביטול ההסכם אף שבהסכם נכתב כי הצדדים מוותרים על תביעות כספיות או אחרות בעתיד.
עילותיה לביטול ההסכם היו שתיים: האחת, כי נחתם תחת כפייה ואיומים מצד הגרוש שנהג כלפיה באלימות לאורך הנישואים, והשנייה כי ההסכם הופר כיוון שהגרוש מעולם לא שילם את המזונות.
תגובת הגרוש הייתה כי התביעה מעידה על חוסר תום לב משווע. טענות האלימות, לדבריו, הן שקר וכזב, ואין עילה לביטול ההסכם עקב הפרה משום שבמשך השנים הוא תמך בבתו כלכלית באופן ישיר. טענה נוספת בהקשר זה הייתה כי מאחר שבתם בוגרת, אמה לא הייתה מוסמכת לתבוע את מזונותיה בשמה.
אי אפשר לפתוח את ההסכם הזה
בפסק דין שיצא לפני כחודש ימים קבעו אב בית הדין הרב דניאל אדרי והדיינים הרב בן ציון הכהן רבין והרב אלעד עלי כי עצם העובדה שהתביעה הוגשה שנים רבות לאחר החתימה על הסכם הגירושים אינה מצדיקה לדחות אותה על הסף ויש לדון בה "כדי להוציא דין אמת לאמיתו".
עם זאת, הם לא מצאו עילה תקפה לביטול ההסכם. הדיינים פסקו כי האישה לא הוכיחה את טענותיה בדבר אלימות מצד בעלה לשעבר. אמנם היא הציגה תלונות שהגישה בזמנו במשטרה אבל לא הוכח כי הן הבשילו לכתב אישום או הרשעה פלילית.
יותר מזה, מדו"ח שירותי הרווחה מתקופת הגירושין העלה שהאלימות בבית הייתה הדדית – גם, ואולי אף בעיקר, מצידה של האישה שתוארה כאישה תוקפנית.
הדיינים הוסיפו כי ההסכם נערך על ידי עובדים סוציאליים שהכירו את המשפחה ואושר בבית הדין לאחר שהסביר לבני הזוג את תוכנו ווידא שחתמו עליו מרצונם החופשי. "לא מתקבל על הדעת לומר שבית הדין ושירותי הרווחה נתנו יד לעוול וניצול של האישה", סיכמו.
הדיינים הוסיפו והתייחסו לדרישת האישה לתשלום כתובה בסכום של מיליון שקל, וקבעו כי אמנם בהסכם לא נכתב במפורש שהיא מוותרת על כתובתה כמקובל בהסכמי גירושים, אולם מפסיקה של בית הדין הגדול עולה כי הסכם שסוגר את כל העניינים הכספיים מהווה מחילה מפורשת על כתובה, בפרט כשהוא כולל סעיף סל שאוסר על הגשת "כל תביעה אחרת".
עם זאת, נפסק כי העובדה שהאיש לא שילם את מזונות בתו ישירות לידי האישה מהפרה הפרת ההתחייבות לפי ההסכם – ולא ניתן לקבל את טענתו כי העניק לילדה כספים ישירות או כי ההתחייבות הייתה כלפי בתו, שכן נכתב בהסכם במפורש כי הכספים צריכים להגיע לאמה. עם זאת, ההפרה לא מצדיקה לפתוח את ההסכם ודי בכך שהאיש ישלם לגרושתו את החוב שצבר, העומד על 63,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד מיכאל קורן
- ב"כ הנתבע: עו"ד שבתאי ניר
עו"ד יונינה ראכלין-אלוני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין