לפסק הדין בעניין שירי להב נ' מדינת ישראל - משרד החוץ
מנהלת לשכתו של מגלי ווהבה, סגן שר החוץ לשעבר, שהתה בחופשת לידה כשהוחלף בדני איילון. לאחר שהממונה על חוק עבודת נשים אסר על המשרד לפטרה במהלך התקופה המוגנת, היא פוטרה ללא שימוע בדיוק בסיומה. האם משרד החוץ נהג בתום לב? ביה"ד לעבודה סבר שלא.
מנהלת לשכתו של מגלי ווהבה, סגן שר החוץ לשעבר, יצאה לחופשת לידה. אלא שבמהלכה התקיימו בחירות 2009 ודני איילון נכנס לתפקיד והחליף את רוב כח האדם בלשכה, ובכלל זה גם אותה. אולם, לאחר שהממונה על חוק עבודת נשים לא התיר את פיטוריה, החזירו אותה ללשכה.
העובדת סירבה לשוב לעבודה רק על מנת להיות מפוטרת שוב באופן אוטומטי לאחר תום 60 הימים שלאחר החופשה, ושבה לעבודה לאחר התכתבות ממושכת, כחודשיים אחרי שכבר הייתה אמורה לחזור. אלא שלטענתה, עם חזרתה, היא מודרה לחלוטין מהעשייה בלשכה וזומנה לפגישה שעוררה בה חשש שמנסים 'לתפור לה תיק', ובסופו של דבר היא אכן פוטרה מיד בתום התקופה המוגנת.
בעקבות זאת, היא הגישה תביעה נגד משרד החוץ, בטענה שפעל בחוסר תום לב קיצוני כשפיטר אותה ללא שימוע ומבלי שניתנה לה הזדמנות אמתית להשתלב בעבודה. לפיכך ביקשה, בין היתר, פיצוי של 18 משכורות (כ 100 אלף שקל), ו 130 אלף שקל נוספים בגין הפרת חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות וכפיצוי לעגמת הנפש שנגרמה לה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה בלבד, ופסק לה פיצוי של 35,216 שקלים.
בערעור שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה על סכום הפיצוי באמצעות עוה"ד סיגל פעיל, יפעת תבור וליהי בכר, טענה המערערת כי הפיצוי אינו הולם את התנהלותו הדורסנית והחמורה של משרד החוץ.
המדינה טענה באמצעות עו"ד רוני לוי, כי הפיצוי שנפסק למערערת הינו מעל ומעבר, בין היתר נוכח העובדה שאלמלא שהתה בחופשת לידה הייתה מפוטרת כשאר עובדי סגן השר היוצא, מאחר שמדובר במשרת אמון שמסתיימת עם תום כהונת נבחר הציבור. נטען, כי לא ניתן לכפות על סגן השר הנכנס לפתח כלפי העובדת אמון רק משום שהייתה בחופשת לידה, וכי נוכח המאפיינים הייחודיים של המשרה, אף לא היה צורך בעריכת שימוע, בפרט כשסירבה לשוב לעבודה כחודשיים לאחר תום חופשת הלידה.
'כלי משחק בידי מדינת ישראל'
השופטת רונית רוזנפלד קיבלה את הערעור בחלקו, לאחר שקבעה, כי המדינה התנהלה במקרה זה תחת 'ענן כבד' של חוסר תום לב והגינות. נפסק, כי המדינה נהגה בעובדת כאילו הייתה 'כלי משחק' בידיה- החל מהנסיון לפטר אותה עוד במהלך חופשת הלידה, המשך בכך שלא נתנה לה הזדמנות אמיתית להשתלב בעבודה עם חזרתה, וכלה בכך שסיימה את העסקתה מבלי לערוך לה שימוע.
"הביטוי 'משרת אמון' לא ישמש מילת קסם 'לנעול' את שערי הטיעון מפני עובדים שהעסקתם עומדת לבחינה", כתבה השופטת. היא הוסיפה, כי אמנם, תקופתה של משרת אמון קצובה עד לתום הכהונה של נבחר הציבור, אך עדיין בכך כדי לפטור את המדינה מחובת החוק, וכי היה על המדינה להעניק לעובדת הזדמנות אמיתית להשתלב בעבודה, ולא להעסיק אותה רק למראית עין ולפטר אותה מבלי לתת לה זכות טיעון מינימאלית.
המדינה, כך נפסק, פגעה "פעם אחר פעם בכבודה של המערערת כאדם, וכאישה עובדת, שילדה זה לא מכבר", ומשכך מוצדק להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לטובתה. לפיכך, נקבע כי המדינה תשלם לעובדת פיצוי כולל של 76,216 שקלים, וכן הוצאות של 30 אלף שקל על שני ההליכים.
עו"ד מיכה דוד, העוסק בתחום העבודה, מסביר כי "בקובעו כי 'משרת אמון' אינה מילת קסם הנועלת את שערי זכות הטיעון מהעובדים, ביסס בית הדין הארצי לעבודה נדבך נוסף אשר לזכות הטיעון של עובד בטרם יפוטר מעבודתו."
"כמו כן", הוא מוסיף כי "ביה"ד הארצי שב והזכיר למדינה כי חלה עליה חובה מוגברת לקיים אחר הלכות השימוע ההולכות ומתפתחות בדיני העבודה בישראל".
לפסק הדין בעניין שירי להב נ' מדינת ישראל- משרד החוץ
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.