משרת אמון אינה גוברת על הוראות החוק- המדינה תפצה עובדת שפיטרה בחוסר תום לב קיצוני

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.           מה דינה של עובדת המשמשת ב"משרת אמון" כמנהלת לשכת סגן שר פלוני, כשחילופי גברי במשרדה מתרחשים לאחר בחירות, בדיוק בעת שהיא שוהה בחופשת לידה? עד כמה מחויבת המדינה כמעסיקתה של העובדת, בנסיבות שכאלה, בחיובים על פי חוק עבודת נשים תשי"ד-1954; בהקפדה על זכות הטיעון, ובכלל, בהתנהלות לפי אמות מידה מקובלות של תום לב? אלה הן אחדות מן השאלות להן נזקק בית הדין האזורי בירושלים במסגרת דיון בתביעתה של המערערת כנגד משרד החוץ, שלטענתה פעל בקשר לחזרתה לעבודה מחופשת הלידה, ובפיטוריה בסופו של יום, בחוסר תום לב קיצוני, תוך הפרת חוק עבודת נשים, וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בית הדין האזורי קיבל את מרבית טענותיה של המערערת, ופסק לה פיצוי כספי (סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר פנחס הומינר ומר שלמה גולדברג; תע"א 3140/09 ותע"א 3735/09). ערעור המערערת סב בעיקרו של דבר, על שיעור הפיצוי שפסק לה בית הדין האזורי, והכל כפי שיפורט להלן.

הרקע העובדתי

2.      נקדים ונציין כי הרקע העובדתי כפי שיובא בהמשך הדברים, מבוסס על הנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי, כמו גם על החלטתו המפורטת שניתנה בבקשת המערערת לסעד זמני. זאת, נוכח המצוין בפסק הדין, כי הממצאים הלכאוריים כפי שנקבעו בהחלטה בבקשה לסעד זמני, "יתקבלו כממצאים עובדתיים ולא באופן לכאורי בלבד".

3.      המערערת עבדה כמנהלת לשכת סגן שר החוץ מגלי ווהבה מיום 12.2.08 ועד ליום 8.2.09, מועד יציאתה לחופשת לידה לרגל לידת בנה. מועד סיום חופשת הלידה של המבקשת אמור היה להיות ביום 17.5.09.

         המערערת הועסקה " במשרת אמון" כמנהלת לשכת סגן שר החוץ בהתאם לפרק 02.5 לתקשי"ר. על פי המפורט בחוזה העסקתה, תקופת ההעסקה הינה מיום 12.2.2008 ועד לסיום כהונת הממונה על העובד. לפי הוראת סעיף 3ג. לחוזה, רשאית הממשלה לחדש את החוזה ולהעסיק את העובד במשרת אמון גם תחת הממונה הבא.

         לפי קביעת בית הדין האזורי "ברי שהתובעת ידעה שאף כי אמנם ישנו סיכוי שמשרתה תחודש על ידי הממונה הבא, הרי שבמהותה משרתה זמנית ומותנית בכהונת הממונה עליה" .

4.   במהלך חופשת הלידה נערכו בחירות והממשלה התחלפה. במסגרת חילופי השרים וסגניהם מונה ביום 31.3.09 מר דני איילון לסגן שר החוץ (להלן גם: "סגן השר"). לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, בנסיבות של חילופי גברי בלשכות השרים וסגני השרים, הנוהל המקובל הוא, כי רוב כוח האדם בלשכה מתחלף. כך אירע בלשכת סגן השר מושא הדיון, שרוב עובדיה הוחלפו עם חילופי סגני השרים.

5.      גב' קלרינה שפיץ, ראש מטה סגן שר החוץ, הייתה בשעתו אחראית מטעם סגן השר איילון על גיוס העובדים ללשכתו. לפי קביעת בית הדין האזורי, במהלך חופשת הלידה של המערערת, התקיימו בין המערערת ובין גב' שפיץ מספר פגישות, במהלכן נדונה סוגיית העסקתה מחדש של המערערת בלשכה. המערערת אף שוחחה בעניין עם סגן השר עצמו. לפי קביעת בית הדין האזורי, ביום 25.3.2009 (עוד קודם למינויו הפורמאלי של סגן השר), במהלך חופשת הלידה, סוכם כי המערערת תשוב לעבודתה, ולמעשה, היא התקבלה מחדש לעבודתה כמנהלת לשכת סגן השר איילון. כמו כן סוכם שהמערערת תגיע למספר ימי היערכות וסיוע בלשכה עוד במהלך חופשת הלידה, וכך היה.

         למרות זאת, הודיעה גב' שפיץ למערערת ביום 7.5.2009 כי לא ניתן לקלוט אותה כמנהלת הלשכה (להלן גם: הפיטורים הראשונים).  בית הדין ציין כי מעדותה של הגב' שפיץ לפניו עלה לראשונה כי הגיעו לאוזניה שמועות שונות על חוסר מקצועיות של המערערת , וכי "הפיטורים הראשונים" באו לעולם על רקע זה.

6.      במקביל פעלה מחלקת משאבי אנוש במשרד החוץ, במהלך חופשת הלידה של המערערת, לסיים את העסקתה עקב חילופי סגני השרים. זאת, ללא תיאום עם הגב' שפיץ, ומבלי שהודע על כך למערערת. בקשר לכך הוברר כי ביום 4.3.2009 פנה מר אמיר גנאור, מנהל מחלקת עובדים במשרד החוץ לנציבות שירות המדינה בנוגע לפיטורי המערערת. ביום 19.3.2009 נענה מר גנאור כי עליו לבקש היתר לפיטורים מהממונה על פי חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. ביום 21.4.2009 התבקש היתר לפיטורי המערערת, וביום 14.5.2009 התקבלה החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים, בה נדחתה הבקשה להתיר את פיטורי המערערת, בהתאם להוראות ס' 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים.

         ביום 17.5.09 שוחח מר גנאור עם המערערת, והודיע לה על החלטת הממונה ועל הכוונה לערער על החלטה זו. מר גנאור שאל את המערערת אם בכוונתה להתייצב לעבודה, תוך שציין כי עומדת לה האפשרות להתפטר, וכי הממונה עליה זכאי לפטר אותה לאחר 60 יום מתום חופשת הלידה. כמו כן הודיע מר גנאור למערערת כי הוא אינו מוסמך להבטיח לה דבר בשאלה אם היא תפוטר בתום 60 הימים.

7.      המערערת  לא שבה לעבודתה עם תום חופשת הלידה ביום 17.5.2009. זאת מאחר שלא רצתה לשוב לעבודה לתקופה מוגבלת וקצובה, שלאחריה תפוטר אוטומטית. בין המערערת ובין מר גנאור נערכה שיחה נוספת ביום 25.5.2009, וביום 31.5.2009 נשלח אליה מכתב המבהיר לה כי היא חייבת לשוב לעבודה. בין הצדדים התנהלה התכתבות ממושכת, בה דרשה המערערת לדעת אם היא שבה למשרתה באופן קבוע, או שמא רק ל-60 ימים כמתחייב על פי חוק עבודת נשים (להלן גם: " התקופה המוגנת"). המערערת נענתה באופן עמום כי היא צריכה לשוב לעבודתה, וללא כל התחייבות מפורשת כפי שבקשה לקבל. בסופו של יום הוסכם בין הצדדים על מועד חזרתה של המערערת לעבודה, אליה שבה ביום 5.7.2009.

8.      עם חזרתה של המערערת הסתבר כי משרתה השתנתה. כך בפועל, גם אם לא בתקן. המערערת מונתה בשלב זה לאחראית פרוייקט תקשורת- תפקיד שאינו קשור לתפקידה כמנהלת לשכה. תואר "מנהלת לשכה" ניתן לעובדת אחרת, גם אם תקן המשרה נותר בידי המערערת. המערערת מודרה בשלב זה מן העשייה בלשכה, ואף לא הותר לה  להיפגש עם סגן השר על אף בקשות חוזרות ונשנות שלה, וזאת במעורבותה הפעילה של הגב' שפיץ. כמו כן המערערת  לא עבדה פיסית במקום בו עבדו כל יתר אנשי צוותו של סגן השר. לעניין זה ציין בית הדין כי הדבר היה גם מטעמי נוחות של המערערת שלא הייתה מעוניינת לעבוד בתנאי צפיפות.

9.      למחרת שובה של המערערת מחופשת הלידה, ביום 6.7.09, התקיימה פגישה עימה בהשתתפות הגב' שפיץ, והגב' לימור ממן שתוארה "רכזת לשכה בכירה". במסמך סיכום הפגישה נושא תאריך 8.7.09, נרשם כי הנושאים שהועלו במהלך הפגישה הם פרוייקט תקשורתי שברצונה של הגב' שפיץ לקדם; תלונות מצד עובדות צוות הלשכה אודות יחס לא ראוי של המערערת כלפיהן; בקשת הגב' שפיץ לקבל לידיה קורות חיים של המערערת, וכן הפתעה שהביעה הגב' שפיץ מן העובדה שהמערערת טרם סיימה את לימודי התואר הראשון. כמו כן נרשם שם כי " לסיכום הובהר לגב' להב כי על פי הנוהג המקובל בלשכת סגן השר , התנהלות כל צוות העובדים נעשית אל מול ראש צוות המטה (היא הגב' שפיץ, ר.ר.).. כמו כן הודגש שהגב' שפיץ עומדת לרשות כל עובדי הלשכה לכל טענה בעיה או מענה". עוד נרשם כי המערערת נשאלה אם היא מעוניינת להוסיף דבר מה, והמערערת לא ביקשה לעשות כן. לפי הנטען על ידי המערערת בבית הדין האזורי, היא קיבלה את סיכום הדברים לידיה ביום 14.7.09, ולמקרא הדברים התעורר אצלה חשש ממשי כי מנסים ל"תפור לה תיק".  על כן, כתבה ביום 16.7.09 מכתב ארוך ומפורט אל הגב' שפיץ, בו פרשה תלונותיה אודות אופן ההתנהלות כלפיה מאז חזרתה מחופשת הלידה.    

10.    ביום 19.7.2009, שבועיים לאחר חזרתה לעבודה, 60 ימים בדיוק לאחר שתמה חופשת הלידה שלה, קיבלה המערערת מכתב פיטורים. במכתב נרשם כך:

                      " הריני להודיעך על סיום העסקתך במשרת אמון במשרד החוץ החל מה- 19/7. סיבת הפיטורים הינה חוסר אמון המתבקש מאופי משרת אמון עם נבחר ציבור. את כל זכויותייך וכל המגיע לך תקבלי על פי דין ממחלקת משאבי אנוש של משרד החוץ..."

        ביום 23.7.2009 הגישה המערערת בקשה לצו מניעה זמני למניעת פיטוריה, ובשלב מאוחר יותר, הגישה את תביעתה העיקרית מושא הדיון בערעור.