משפחה מאמצת תיפרד מתינוק שגידלה – יעבור לאביו הביולוגי

גורלו של התינוק – כיום בן שנה וחודש – נדון בפני שלוש ערכאות, וכעת גם בפני נשיאת ביהמ"ש העליון שנדרשה להכריע בבקשה לדיון נוסף של הוריו המיועדים לאימוץ, שגידלו אותו במשך שנה וכעת ייאלצו להיפרד ממנו.  

אמו של התינוק מסרה אותו לאימוץ. לאחר שהאב לא אותר ובמשך 60 יום לא הוגשה אף בקשה לביטול האימוץ (המועד הנקוב בחוק האימוץ), ביהמ"ש למשפחה באשדוד הכריז עליו כבר אימוץ, ובהיותו בן חודש הוא הועבר להורים המיועדים לאימוץ.

אלא שלאחר כארבעה חודשים האב הביולוגי נכנס לסיפור לאחר שגילה שיש לו בן. לאחר הליכים משפטיים שונים, ביהמ"ש למשפחה קיבל את בקשת האב והחליט להחזיר את התינוק אל הוריו הביולוגיים. אלא שביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע הפך את ההחלטה, וברוב דעות קבע שיש להורות על אימוצו.

האב הביולוגי הגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. שופטי הרוב – כל אחד מנימוקים שונים – פסקו כי הקטין הוכרז כבר-אימוץ שלא כדין. השופטים קבעו כי רשויות הרווחה לא נקטו בפעולות מספקות לזיהוי ולאיתור האב ולכן מלכתחילה לא התקיימה עילת האימוץ שלפיה "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו...".

בנסיבות אלה, דעת הרוב של השופטים חנן מלצר, ניל הנדל, אסתר חיות ויורם דנציגר קבעה כי מכלול הנתונים, כולל מובנים מסוימים של טובת הילד ובראשם קשר הדם – או "קול הדם", כלשונם – מטה את הכף לעבר החזרתו לאביו.

בדעת מיעוט ארוכה ומקיפה, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין סבר שיש לפחות לבחון לעומק את טובת הקטין ואת כל המעורבים, לפני שיוחלט אם להעבירו לאביו הביולוגי.

בתחילת השנה האפוטרופסית של התינוק הגישה בשמו בקשה לדיון נוסף – בקשה שאליה הצטרפו גם ההורים המיועדים לאימוץ, המגדלים אותו מזה כשנה.

טענתם המרכזית הייתה כי לא התקיים דיון קונקרטי בטובת הילד, שצריך לכלול עיון בחוות דעת מומחים או ראיות נוספות.

האב הביולוגי התנגד לבקשה והזכיר שפנה בבקשה לביטול ההכרזה מיד לאחר שגילה על הלידה, כאשר בנו היה בן ארבעה חודשים בלבד.

בין היתר, האב טען כי טובת הילד כן נשקלה, וכי יש להביא בחשבון גם את "קול הדם" וזכותו של הקטין לגדול בחיק משפחתו הביולוגית.

לשים סוף

"ההכרעה בתיקי אימוץ היא קשה מנשוא, בפרט במקרה הנוכחי על נסיבותיו הייחודיות", ציינה הנשיאה מרים נאור, שבסופו של דבר דחתה את הבקשה.

נאור הסבירה בין היתר כי העובדה שלא הוגשה חוות דעת מומחה בעניין הקטין אינה מספיקה על מנת להורות על דיון נוסף – השמור לשאלות משפטיות עקרוניות וחדשות.

כמו כן, הנשיאה הצביעה על כך שהכרעת השופטים – בהרכב מורחב – הוגבלה למקרה הספציפי. "בנסיבות אלה, ומשההכרעה במקרה הנוכחי נטועה גם בנסיבותיו הקונקרטיות, איני רואה לקבוע כי מקרה זה הינו 'חריג שבחריג' המצדיק דיון נוסף בפסק-דין שניתן בהרכב מורחב", קבעה.

כמו כן, הנשיאה העירה כי אין מנוס מלשים סוף להליכים, וכי דיון נוסף – שמטבע הדברים ייקח זמן – עשוי להכתיב את התוצאה הסופית ולגרום לכך שמשקלו של "קול הדם" יאבד ממשמעותו לנוכח השהות הארוכה של הקטין עם המיועדים לאמצו.

בסיומה של ההחלטה הנשיאה הזכירה כי האב נחוש בדעתו לעשות כל מה שאפשר על מנת להקל על הקטין בביצוע המעבר. "לא נותר אלא להביע תקווה כי הקטין ייקלט במהרה במשפחתו וכי מכאן ואילך, ולאחר תקופת מעבר שאין לזלזל בה, חייו יהיו טובים, שלווים ומספקים", חתמה הנשיאה את ההחלטה.

• שמות ב"כ הצדדים מצוינים בהחלטה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין